אומן ראש השנה – רשמים אישיים

…גלים גלים הם שוטפים. "כולם נקבצו באו לך". מארץ הקודש וכל מחוזותיה, מארצות הברית, מאנגליה, מצרפת, מבלגיה וקנדה, מאיראן וארצות ערב. מכל החוגים והעדות, מכל הדעות והקצוות, בכל הלבושים והצורות – יהודים.

יהודים קטנים וגדולים, קרובים ורחוקים, אל רופא הנפשות הגדול.

ה"פרטיזנים", שרבם פיזרם בתבל ואיש מלבדו אינו יודע שמם ומקומם כולם, מתראים עתה פנים אל פנים. חדשים גם ישנים, עולים ועולים. וכולם בוכים וצוחקים. וכולם הם ריבוי הפנים הקדוש הזה של עם ישראל שרוצים להתקרב אל השם יתברך.

הקדוש הקדוש הזה, שמאיר מכאן בכל העולמות, ואורו מתפשט ובוקע גם לתהומות אפלים, קורא אליו עכשיו את כל מקורביו. את כל המשפחה הגדולה הזו של מאמינים, של מקוים, של מייחלים לתיקון, לאור ולטוב.

נדמה, כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה, לצוות ולהיות לצוותא לזה שממיס עתה את הלבבות, שמכוחו דמעות תשובה וענוה וכאב אמת על עוונות מרים.

מכאן מקיימים כפשוטו: "מקצה הארץ אליך אקרא". ואין כאן כלום, בקצה הארץ הזו, לא פאר ולא הדר. רק עולם גויי אפור ושכוח. יושביו אינם יודעים ואינם מרגישים בפאר הנורא שבמורד רחוב פושקנא. גם לעפרון החיתי הייתה מערת המכפלה חשוכה ופתח גן עדן עדנים נדמה היה לו לתוהו.

…ראה הקדוש ברוך הוא בצדיקים שהם מעטים, עמד ושתלן בכל דור ודור, עמד ושתלן בכל מקום ומקום. שתהיה תקנה לכל מקום. שתהיה תיקווה לכל דור.

…עוד ועוד יהודים מגיעים, מציפים את הכיכר הקטנה בהמון אדם גועש. עוד עיניים לחות שיודעות היכן, עוד מעט קט, יוכלו לפרוץ את גבולן.

ובכל ההמונים האלה לא אמר אדם מעולם – צר. "עומדים צפופים, משתחווים רווחים". וכאן איש אינו עומד זקוף וגאה. כאן כולם כנועים, כפופים, משתחווים, מפחד ה' והדר גאונו.

כאן, בערב ראש השנה, בערב בריאת עולם מחדש, אחרי הבכי והכאב, כולם רווחים, ומן המיצר של מרירות החטא, יוצאים מחדש אל מרחב החסד האלוקי.

…מהי האהבה הזו לכל פנים יהודיות שכאן? כמו חברים שלא התראו שנים אתה שמח לפגוש אנשים שלא ראית מעולם.

מהו חוט השני הפנימי, הקושר את הבאים לכאן?

"כמה צלם אלוקים שהיו מונחים ברפש וטיט שאני החזרתי להם צלם אלוקים" אמר רבינו. אפשר כאן ועכשיו, מתחדש ומתבהר בפני הכל הצלם אלוקים הזה.

ואיך אפשר לא לאהוב יהודי, שבוכה בדמעות שליש על חטאיו, שצועק ומתחנן על חייו? איך אפשר לא לחייך באושר כשיהודי רוקד משמחה, בכפר אוקראיני בקצה הארץ, רק משום שהוא מאמין באמונה תמימה ופשוטה שכאן נוגעים בעדן, שכאן לומדים תיקווה, שכאן נושמים נחמה?

בגבול שבין הקדושה לטומאה, בערש החסידות מחד ומחוז האנטישמיות הנוראה מאידך, במקום שבו היכו ושחקו כל זכר ליהדות, שואגים היום עשרות אלפי יהודים "שמע ישראל", ושאגת יהדותם מחרישה את קול השנאה שרחשה ורוחשת עדיין כאן ובכל העולם.

אלפי מאמינים, במניין הגדול בעולם, מבקשים היום, דווקא כאן, את מלכם. אלוקים חיים ומלך עולם בורא היום את עולמו, ומכל העולם, עבור כל העולם, מבקשים כאן: "מלוך על כל העולם כולו בכבודך", "וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו". אמן.