רבים שמתקרבים לברסלב שואלים את עצמם: רבי נחמן הרי מגלה לנו, שהוא מקור החכמה, החיות, ההתעוררות, הנחמה. אבל גם מי שזוכה להאמין בזה, לא תמיד מרגיש את האור של התורות, העצות, ההתבודדות.
למה זה ככה? מה בעצם חסר?
רבי נתן מדבר על הנושא החשוב הזה באחת ההלכות הכי יסודיות בליקוטי הלכות (הלכות שלוחין ה'). הוא מתאר את ההסתרה שקיימת על ספרי רבינו ועצותיו ונוגע בשני דברים:
- למה זה ככה?
- איך פותרים את זה?
למה זה ככה? : "כי הצדיק מסתתר בכל פעם מהעולם מחמת קלקולם ונתרחק מהן הרבה עד שקשה להם לקבל ולינק מאורו הגדול" (ליקוטי הלכות חושן משפט שלוחין ה' אות י"ב).
אמנם זכינו לדעת מרבינו ולהאמין בו ובעצותיו, וגם זה לבד זכות עצומה שאי אפשר לתאר, אבל עדיין אורו נסתר.
ואיך זה מתבטא? "שהוא יושב אצל הצדיק ועדיין אורו חשוך אצלו ואינו מרגיש נעימות אמיתת עצותיו הקדושות ומחמת זה הוא רחוק עדיין מתיקונו" (ליקוטי הלכות שלוחין ה' אות ו').
זוהי ההרגשה הקשה של "לי זה לא עוזר", או "מה זה קשור אלי בכלל", "לא מדבר אלי, לא נעים לי, לא מועיל לי" וכו'.
רבי נתן כותב (בהקדמת "ליקוטי מוהר"ן) שדברי רבינו מיועדים לכל אדם שבעולם, בכל מצב שיהיה , הקטן ביותר וגם הגדול ביותר. אז איך זה יכול להיות שאני מרגיש שזה לא שייך אלי ולא תורם לי ולא מקדם אותי בכלל?
זה קורה בגלל שיש עלי קטרוג. שיש מי שרוצה לקרר אותי ולהרחיק אותי ולהפריד אותי מרופא הנשמות הכי גדול. ובאמת גם קירר והרחיק והפריד מרבי נחמן רבים וטובים, אפילו כאלה שרבי נחמן עצמו האיר להם וקירב אותם ושלף אותם משאול תחתיות.
והוא יכול ורוצה ומנסה, חס ושלום, לעשות את זה גם לי!
אז מה עושים?
קודם כל – מפחדים. רק ארבע פעמים ב"ליקוטי מוהר"ן" מופיע הביטוי "השם יצילנו". אחת מהם היא בסוף תורה קכ"ט ששם רבי נחמן מדבר בסוף אותה תורה על אחד שהצדיק מרחיק אותו ומוסיף "השם יצילנו".
למה, בעצם, זה כל כך חשוב להתקרב לצדיק?
"כי כל חיותו ותיקונו לנצח וזרעו וכל דורותיו עד סוף כל הדורות, וכל הנפשות והעולמות התלויים בו ובזרעו כולם תלויים בהצדיק האמת" (ליקוטי הלכות שלוחין א' סעיף ט"ז).
אז מה בכל זאת אפשר לעשות?
מחפשים את הצדיק.
"צריכין לחפש ולבקש תמיד. כי ממה נפשך, אם לא מצאו עדיין כלל, בוודאי הוא צריך לילך על ידיו ועל רגליו לבקשו ולחפשו בכל כוחו בכל העולם כולו, מקצה ועד קצה כל ימיו אשר הוא חי על פני האדמה אולי יוכל למצוא חיי נפשו לנצח על כל פנים יום אחד או שעה אחת לפני מותו" (ליקוטי הלכות חושן משפט שלוחין ה' אות ו').
איך ואיפה מחפשים?
בספרי רבי נחמן ובספרי רבי נתן תלמידו הגדול. ב"ליקוטי הלכות" ו"עלים לתרופה" ו"ליקוטי תפילות", בשיחות עם חברים שמחפשים את מה שאני מחפש. בתפילות ותחנונים לה' שיקרב אותי לצדיק שיכול להציל לי את החיים ושאזכה להיות מאנשיו האמיתיים.
מה בדיוק מחפשים?
מחפשים את הקשר שלי לצדיק. מחפשים את " שלי", מנסים בכל תורה ובכל עצה לברר ולבדוק, במחשבה ושיחת חברים ותפילה: "איך זה כן קשור אלי"? "איפה זה נמצא בעולם שלי, בחיים שלי, במושגים שלי, במציאות הכי פשוטה ויומיומית שלי"? ככה רבי נחמן מלמד איך לומדים תורה ("ליקוטי מוהר"ן תורה קכ"א) לחפש בכל מקום שאני לומד "מה כתוב פה עלי"? או במילים אחרות "מה המדרגה שלי"?
כל מושג, כל נושא, יש בו סולם אין סופי של מדרגות. ועלי מוטל למצוא את המדרגה שלי.
למשל שמחה. שמחה איננה רק חיות עצומה וריקודים בהתלהבות. שמחה זה גם שמחת החיים הפשוטה והמינימלית שיש לאדם שקם בבוקר ומאמין שיש טעם לחיים ויש עבור מה לקום ולהתמודד, גם אם הוא קם עם פרצוף חמוץ. ויש את כל המדרגות שבאמצע.
למשל תשובה. תשובה איננה רק מחיקה גמורה של כל זיקה לחטא, התעוררות בתפילה בבכיות עצומות וצער עמוק על חטאי. תשובה היא גם אותו רגע שעולה בדעתי להשתנות ולשפר את דרכי, גם אם המחשבה הזאת פורחת ממני אחרי רגע ונשכחת לגמרי. בתורה ע"ט רבי נחמן מחדש שיש שני סוגים בסיסיים של תשובה. לא רק תשובה שלמה אלא גם תשובה חלקית, הניסיון לאחוז בתשובה, הרגעים של חרטה, גם אם אני מוקף עדיין בחטאים. גם זה תשובה. ויש את כל המדרגות שבאמצע.
למשל אמונה. אמונה איננה רק דבקות מוחלטת בבורא עולם בלי כל ספק ומסירות מוחלטת עבור רצונו בכל רגע ורגע כמו אבותינו הקדושים. אמונה היא גם ההחלטה והרצון להאמין, אפילו אם אני עדיין מלא בשאלות ותהיות, בלבולים וכפירות. ויש את כל המדרגות שבאמצע.
למשל לימוד תורה. לימוד תורה איננו רק נחלתו של הלומד ללא הפסקה, בדבקות, בהבנה, ברצינות ובריכוז ולשם שמיים. לימוד תורה הוא גם נחלתו של מי שמצליח להקדיש כל יום דקות ספורות ללמוד שתי הלכות וגם אותן הוא לומד מתוך חוסר עמקות, בבלבול ובלי לב.
זה מה שרבי נחמן לימד, שהעיקר הוא "ללכת בדרך אמת לפי מדרגתו" (ליקוטי מוהר"ן תורה קי"ב). ואז הדברים מאירים, קלים ונוחים ונעימים, ואז "פיקודי השם ישרים משמחי לב", כי אני נמצא במקומי ובמדרגתי השייכת לי.