מה בעצם השאלה "איך מקבלים את התורה"?
לכאורה מי שמקיים מצוות כבר קיבל עליו את התורה.
מה יש עוד לקבל?
רבי נתן עונה: "כי זה ידוע וכבר מבואר לעיל מזה שעיקר קבלת התורה בשבועות בכל שנה ושנה אע"פ שכבר ניתנה בסיני. העיקר לקבל התגלות פנימיות התורה והעיקר שנזכה עתה שיומשך עלינו הארת פני התורה הקדושה באופן שנזכה לקיימה שיזכה כל אחד להתעורר ולקום משנתו לפקח על עסקיו לחשוב על תכליתו באופן שיזכה לצאת מרע לטוב ומדרגא לדרגא" (ליקוטי הלכות הכשר כלים הלכה ד' אות כ"ו)
מה הכוונה במילים: "התגלות פנימיות התורה"?
חז"ל אומרים שמתן תורה הוא יום הנישואין שלנו עם הקב"ה. גם ביום נישואין אנושי יש חיצוניות ופנימיות. חיצוניות זה החובות שכל אחד חייב לשני. פנימיות זה האהבה והרצון של איש ואשה לחיות יחד ולעבור יחד את כל החיים מתוך אהבה. ובגלל זה הם מוכנים למסור את הנפש אחד בשביל השני ולעמוד בכל ההתחייבויות ההדדיות שביניהם.
ומה קורה אחרי הרבה שנים והרבה קשיים, וילדים ומשברים.
מה קורה בכל יום נישואין?
אם יש הארת פנים, אם יש התגלות מחודשת של האהבה שהולידה את כל הקשר הזה, אז כל הקשיים מתגמדים והקשר הופך להיות עמוק יותר ויותר. "עזה כמוות אהבה".
ככה זה גם עם הקדוש ברוך הוא. חג שהשבועות נקרא כך לא רק על שם שבעה שבועות שספרנו, אלא על שם שתי שבועות אמונים. שבועות נאמנות של ה' אלינו ושלנו אליו.
וזה מה שאומר רבי נתן: "כי זה ידוע וכבר מבואר לעיל מזה שעיקר קבלת התורה בשבועות בכל שנה ושנה אע"פ שכבר ניתנה בסיני (שכבר התחתנו עם הקדוש ברוך הוא לפני למעלה מ3,300 שנה אבל זה היה כל כך מזמן). העיקר לקבל התגלות פנימיות התורה (שהיא האהבה הגדולה שהולידה את החתונה הזאת, שנרגיש אותה מחדש גם עכשיו. כמה הוא אוהב אותנו וכמה אנחנו אוהבים אותו) והעיקר שנזכה עתה שיומשך עלינו הארת פני התורה הקדושה באופן שנזכה לקיימה שיזכה כל אחד להתעורר ולקום משנתו לפקח על עסקיו לחשוב על תכליתו באופן שיזכה לצאת מרע לטוב ומדרגא לדרגא". לקיים את התורה מחדש בתור דבר שנוגע אלי באופן אישי, בתור ביטוי לקשר הכי עמוק שיש לנו בחיים. ואם נזכה להארה הזאת, לחיוך הזה מהתורה ומנותן התורה, אנחנו נשתנה. נצא מרע לטוב ולא רק נצא מרע לטוב אלא גם נעלה מדרגא לדרגא, נתמלא באושר חדש שלא הכרנו בקשר עם השם, עם עצמנו, עם בן הזוג שלנו, עם הילדים שלנו, עם החיים שלנו וכל מה שיש בהם, לטוב ולמוטב.
זה הפירוש של המילים "לקבל את התורה", לקבל הארה של אהבה מהתורה, להתרגש מחדש שיש בורא ויש תכלית ואפשר לחיות חיים עמוקים ומרגשים דרך התורה שהוא נתן לנו.
אז איך זוכים לזה?
עונה על זה רבי נתן בהמשך דבריו: "ולזה צריכין לשבר מניעות רבות"
רבי נחמן מגלה לנו שבדרך אל הקדושה ניצבות המון מניעות. חולשה בגוף ונפש, טרדות של פרנסה ומשפחה וילדים, בני אדם עם התנגדות לקדושה שמבלבלים ומפריעים, ומכניסים ספקות ובלבולים: אולי אין טעם בכל זה? אולי מה שאני עושה אין לו ערך? אני כל כך הרבה זמן מנסה ושוב ושוב לא מצליח. לא רק שאני לא מתקדם אני גם נסוג והולך אחורה.
אבל המטרה של כל זה זה לא לשבר אותנו או להרחיק אותנו, להיפך. לחזק ולחשל אותנו. שלפחות נמשיך לרצות. אם רק נמשיך לרצות ולא נוותר ונמשיך לעשות מה שאנחנו יכולים, לבסוף הרצונות הטובים שלנו ישברו את כל המניעות ונגיע לכל מה שאנחנו רוצים.
ביום מתן תורה עלה לשמיים דוד מלך ישראל שממנו יצא הגואל, ומה שהוא השאיר לנו זה ספר שכולו לב, וזה עניין תהילים שאומרים, כי אי אפשר לזכות לתורה כי אם על ידי תפילה.
זה מה שרבי נתן כותב בעניין זה: "העיקר הוא תפילה וצעקה ואנחה להשם יתברך, שתפילה היא בחינת מעמד ומקום אפילו ביון מצולה שאין שם שום מעמד, כי התפילה נקראת עמידה, כי "אין עמידה אלא תפילה" כשרז"ל. כי ע"י תפלה יכולין להתקרב תמיד להשם יתברך, אפילו אם הוא כמו שהוא. כי אע"פ שהוא רחוק מכל הקדושות ומכל התורה ואינו יכול להחיות את עצמו בשום דבר, אעפ"כ אם יתלה עיניו למרום ויתפלל להשם יתברך ממקום שהוא עדיין יש לו תקוה. וע"כ מי שרוצה להיות איש ישראלי באמת צריך שיאחז בשניהם בתורה ותפלה כי שניהם כאחד טובים אשר אם יפול חס ושלום, האחד יקים את חברו" (ליקוטי הלכות אונאה הלכה ג' אות א').
"היינו שהאדם חזק ואמיץ בדעתו שתמיד יתפלל להשם יתברך שיקרבהו לעבודתו באמת יהיה איך שיהיה בבחינת ואני תמיד אייחל וכנ"ל, אזי בוודאי לא יוכל היצר הרע להונות ולהטעותו עוד בשום אופן.
כי עיקר תקוותנו וסמיכתנו לגאולה שלימה במהרה בימינו בכלליות ובפרטיות הוא ע"י תפילה כנ"ל. כי יהיה איך שיהיה כל זמן שמחזק ומאמץ את לבו להתפלל עדיין להשם יתברך שישיבהו אליו ופורש כפיו להשם יתברך ממקום שהוא אע"פ שעוברים עליו ימים ושנים הרבה בקלקולו, כ"א לפי ענינו שנתפס בו, אפילו אם תפס במה שנתפס, עדיין יש לו סמיכה ותקוה ומעמד ע"י תפלה ותחנונים ובקשות אפילו בהיון מצולה ואין מעמד.
כי עיקר התקומה והעמידה והסמיכה הוא על תפילה להשם יתברך כי ע"י תפילה ושוועה וזעקה להשם יתברך יכולין לעמוד אפילו במקום שאין שם שום מעמד.
כי כל זמן שאין האדם זוכה לתפילה בשלמות אף על פי שעוסק בתורה שזה עיקר התכלית, אף על פי כן עדיין אינו בטוח מאונאות וטעויות של הבעל דבר, כי "לא זכה נעשית לו סם מוות", ומי יודע כמה רשתות הבעל דבר דבר פורש עליו. אבל כשזוכה לתפלה כנ"ל הוא בטוח מכל אונאות וטעיות לעולם כי על הכל יתפלל להשם יתברך תמיד איך שיהיה (ליקוטי הלכות אונאה הלכה ג' אות ד').
קבלת התורה זה אומר שביום הזה אני יכול לקבל כזה אור, שלא משנה מה שיעבור עלי, אני אמשיך לרצות.
ואיך אני אמשיך לרצות? אני אמשיך להתפלל, אם זה תהילים, אם זה ברכות ותפילת שמונה עשרה שאשתדל לברך מתוך תשומת לב, אם זה ליקוטי תפילות, אם זה התבודדות ותפילה אישית.
ואז בטוח שאני אחזיק מעמד ואקבל את כל הטוב שבעולם שלמענו נוצרתי.
אנחנו נשמות עתיקות, עברנו הרבה גלגולים, עשינו המון שגיאות.
אבל קיבלנו עוד סיכוי, לא רק לתקן הכל, אלא להפוך הכל לאור גדול.
אבל מה שנדרש בשביל זה זה רק דבר אחד – להמשיך ולא לוותר, לא בכוח, לא בגאווה, רק בהתמדה, ברחמים, בתחנונים, בעקשנות לא כוחנית, בתפילה ותחנונים.
"עד ישקיף וירא ה' משמיים".
© כל הזכויות שמורות לאור פנימי ברסלב 2022 | אפיון עיצוב ובנייה: Eti Bercovitch
