אלול – "איש לרעהו ומתנות לאביונים"

עוד מ"עבודותיו" המיוחדות של חודש הרחמים – צדקה. כמרומז בפסוק (מגילת אסתר ט' כ"ד) "איש לרעהו ומתנות לאביונים" ראשי תיבות אלול. כי "במדה שאדם מודד – בה מודדין לו" (מסכת מגילה י"ב, סוטה ח').

ואם חפצים אנו לצאת זכאין בדין ושיעשו עימנו חסד, מן הראוי שנקדים גם אנחנו באלול, ונאחז במידת החסד, ונרבה בצדקה.

וכן מובא במעלת הצדקה (קצור שולחן ערוך סימן ל"ד סעיף א') "גדול העושה צדקה, יותר מכל הקרבנות ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה. לעולם אין אדם מעני (נהיה עני) מן הצדקה, ואין דבר רע ולא הזק בא בשביל הצדקה.

"כל המרחם על הבריות – מרחמין עליו מן השמיים" (מסכת שבת קנ"א), ויתן האדם אל ליבו, שהוא מבקש כל שעה פרנסתו מהקדוש ברוך הוא, וכמו שהוא מבקש, שהקדוש ברוך הוא ישמע שוועתו ותפילתו, כך ישמע הוא שוועת העניים…

והצדקה דוחה גזרות רעות ומוספת חיים".

אך עיקר מעלת הצדקה, אומר רבי נחמן, היא דווקא כשאדם שובר את אכזריותו ונותן יותר מכפי טבעו ונטיית ליבו וכלשונו (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה ד' סעיף א'): "כי בתחילה, כשמתחילין להתנדב לצדקה, אזי צריכין לשבר את האכזריות שלו, להפכו לרחמנות. וזהו עיקר עבודת הצדקה. כי מי שהוא רחמן בטבעו ונותן צדקה מחמת רחמנות שבטבעו, אין זה עבודה, כי יש גם כמה חיות שהם רחמנים בטבעם. רק עיקר העבודה – לשבר האכזריות להפכו לרחמנות".

ודווקא עתה, באלול, על פתח שנה חדשה, ואנו מבקשים שיפתחו לנו שערים רבים, שערי חיים, שערי פרנסה, שערי בריאות, שערי קדושה, נוגעת עבודת הצדקה לפתיחת שערים, וכמובא בדברי רבי נחמן שצדקה היא היא המפתח הראשון והחשוב – לכל השערים! (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה ד' סעיף ב').

"ובחינה זו, דהיינו התחלת הצדקה, היא קשה וכבדה מאד. כי כל העבודות וכל התשובות, כל מה שרוצין לעשות איזה עובדה בעבודת ה', כמה קלין (קולות) של אוי ואבוי וכמה כפילות וכמה הטיות צריכין לעשות קודם שעושין איזה עובדה.

ועיקר, בהתחלה, שאז קשה מאד, כי כל ההתחלות קשות, וצריכין כמה קלין וכמה גניחות וכו' קודם שמתחילין איזהו התחלה. וגם אחר כך, לאחר ההתחלה, גם כן אינו בא בנקל עבודת השם, וצריכין כמה יגיעות וכמה תנועות כנ"ל קודם שזוכין לעשות איזה עובדה שיש לה הידור…

וצדקה היא תמיד התחלה, בבחינת (דברים ט"ו) "פתוח תפתח", שאפילו כשיש פתח והתחלה, הצדקה היא פותחת יותר ויותר ומרחבת הפתח יותר, כי כל דבר ודבר מעבודת השם, כשרוצין להכנס באותו הדרך ואותו העבודה, צריכין לפתוח שם פתח להכנס באותו הדרך. וזה בחינת – כל התחלות קשות, מחמת שבהתחלה צריכין לשבר ולפתוח פתח מחדש. על כן קשה מאד.

וסגולת כח הצדקה – להרחיב ולפתוח הפתח יותר ויותר, כשעושין איזהו פתח באיזה עבודה ונותנין צדקה, אזי הצדקה פותחת ומרחבת הפתח יותר ויותר, כי הצדקה היא ההתחלה של כל ההתחלות, כי היא פותחת ומרחבת כל הפתחים, וגם בצדקה עצמה יש התחלה, דהיינו כשמתחילין ליתן צדקה, ועל כן התחלת הצדקה היא קשה וכבדה מאד, כי היא בחינת ההתחלה של כל ההתחלות… אך התועלת של הצדקה גדול מאד מאד".

וכמובא בהמשך אותה תורה, שכשאדם זוכה ומשבר טבעו ואכזריותו ומרבה בצדקה, הוא שובר בזה גם את הרוגז והדין שלמעלה, וממתיק הדין ברחמים כי "מאחר שמתגבר ומהפך אכזריות שבטבעו לרחמנות על ידי זה נתהפך הרוגז לרצון" ולזה בודאי אנו מייחלים קודם יום הדין.