משלוח חינם בקנייה מעל 300 ש"ח!

לוגו אור פנימי

שלוש "עבודות" מיוחדות לחודש אלול, ומהוות הכנה לימים הנוראים, לראש השנה ויום כפור.

תשובה, תפילה וצדקה.

תשובה הנוגעת לאלול רמוזה בפסוק "ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך" (דברים ל' ו') ראשי תיבות אלול.

הלב – המרגיש, המבין, המסוגל "לקלוט" ולהכיל תחושות נעלות של קדושה וקרבת אלוקים – אטום, קר ואדיש.

תשובה – כמוה כסכין המלה ומעבירה את ערלת הלב ואטימותו. והופכת את האדם שוב ליצור חי, מרגיש ומבין, לא רק בעניני גשם כי אם גם ובעיקר – בענייני רוח וקדושה.

כי "קודם התשובה", כותב רבי נחמן (תורה ו'), "עדיין אין לו הויה, כאילו עדיין לא נתהוה בעולם, כי טוב לו שלא נברא משנברא. וכשבא לטהר את עצמו ולעשות תשובה, אז הוא בחינת (השם הקדוש) אה-יה, היינו שיהיה לו הויה בעולם, היינו "אנא זמין למהוי" (אני מוכן, מזומן, להיות), וזה בחינת כתר, כי כתר לשון המתנה, בחינת תשובה, כמו שאמרו חז"ל (יומא ל"ח ל"ט) "הבא לטהר מסייעין לו, משל לאחד, שבא לקנות אפרסמון וכו'".

אדם המתקרב לעולמה של תשובה חש, בעצם, שאינו קיים, שאין הצדקה לקיומו, שאחד כמוהו, מוטב שלא היה בעולם. זוהי הרגשת "טוב לו שלא נברא משנברא". מאחר שהרע את מעשיו, וכעת הוא מבין שלא התנהג כשורה.

תשובה, אם כן, היא הרצון לשוב ולהיות קיים, להיות קיים קיום ראוי, לחיות חיים בעלי ערך ותוכן, לחוש – טוב שאני בעולם ויש הצדקה לקיומי.

והרצון לשוב ולהיות בעל ערך אמיתי, קדוש, מביא את האדם, כדברי רבי נחמן, להתקשרות עם השם הקדוש אה-יה. שם זה מופיע בתורה כאשר משה שואל את הקדוש ברוך הוא: "ויאמר משה אל האלוקים הנה אנוכי בא אל בני ישראל (בשליחותך, לגאלם). ואמרתי להם אלוקי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו לי מה שמו? – מה אומר אליהם?" והקדוש ברוך הוא עונה לו "ויאמר אלוקים אל משה אה-יה אשר אה-יה ויאמר כה תאמר לבני ישראל אה-יה שלחני אליכם". (שמות ג' י"ג י"ד).

ה"הארה" הנמשכת על נפש האדם בבואו לשוב ולגשת אל אלוקיו, באה מן השם "אהי-ה", ומשם דווקא "מסייעין לו" להטהר.

מה פרוש הדבר?

כל מה שיש לאדם כזה הוא הרצון. אין לו הויה בעולם והוא רוצה שתהיה לו ("אנא זמין למהוי"). משמיים, אם כן, מסייעין לו להתקרב, להיות. שכן גם הוא מבקש: "אהיה".

אמנם בתוך הסיוע הזה כלול גם מבחן, "ואומרים לו – המתן".

ההמתנה, אורך הזמן שבין הרצון לבוא אל הקודש ועד להתגשמותו, כאשר האדם מרגיש שעדיין הוא "עומד בחוץ" זהו מבחנו ונסיונו.

האם הוא ראוי "להיות" ?

האם יקבלו גם אותו?

האם גם בפניו יפתחו את שערי הקדושה?

מי שאינו יודע אודות ה"מבחן" הזה עלול בקלות לשגות, לפרש שלא כראוי את הרגשת הרחוק ולהדחות, חלילה, משערי הקדושה.

ועל זה מרחיב ומבאר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה מ"ח): "כשאדם נכנס בעבודת השם, אזי הדרך – שמראין לו התרחקות, ונדמה לו (אף שאין זו האמת) שמרחיקין אותו מלמעלה, ואין מניחין אותו כלל להכנס לעבודת השם. ובאמת כל ההתרחקות הוא רק כולו התקרבות (מאחר והיא מבחן, כאמור, להיותו ראוי, ואיננה דחיה באמת, אף על פי שכך הוא חש).

וצריך התחזקות גדול מאד מאד, לבלי ליפול בדעתו, חס ושלום, כשרואה שעוברים כמה וכמה ימים ושנים, שהוא מתייגע ביגיעות גדולות בשביל עבודת השם יתברך, ועדיין הוא רחוק מאד, ולא התחיל כלל לכנוס בשערי הקדושה, כי רואה עצמו שהוא מלא עדיין עביות וגשמיות והרהורים ובלבולים גדולים, וכל מה שהוא רוצה לעשות בעבודת השם איזה דבר שבקדושה, אין מניחין אותו, ונדמה לו כאילו אין השם יתברך מסתכל עליו כלל, ואין רוצה כלל בעבודתו, מחמת שהוא רואה שהוא צועק בכל פעם ומתחנן ומתנפל לפניו יתברך שיעזרהו בעבודתו, ואף על פי כן עדיין הוא רחוק מאד מאד… הן על כל אלה וכיוצא בזה צריך התחזקות גדול, לחזק עצמו מאד מאד, ולבלי להסתכל על כל זה כלל. כי באמת, כל ההתרחקות הוא רק כולו התקרבות".

תשובה, אם כן, עיקרה הרצון לתשובה, הכסופים לתקון, והנכונות להמתין, גם אם נדמה לאדם שעדיין אינו מתקדם וש"לא מקבלים אותו".

מוסיף רבי נחמן בענין זה (ליקוטי מוהר"ן תורה י' סעיף ב') "וכשרוצה אדם לילך בדרכי התשובה, צריך להיות בקי בהלכה, וצריך להיות לו שני בקיאות, היינו בקי ברצוא, בקי בשוב".

ומבאר רבי נתן תלמידו (לקוטי הלכות, שבת הלכה ז' סעיף ל"ח): "כי אי אפשר לזכות לתשובה כי אם על ידי דרך זה, שמקבלין על עצמו שאיך שיהיה יחזק עצמו בהשם יתברך תמיד בבחינת "ואציעה שאול – הינך" (שגם במצב של "שאול" וגיהנום בנפש מחפשים ומוצאים אותו יתברך). אז דייקא יזכה לתשובה. כי הרבה עליות וירידות צריכין לעבור על כל אחד ואחד, שאי אפשר לבאר בכתב, בפרט מי שכבר נכשל כמו שנכשל, על כן אם רוצה לחוס על חייו להטיב אחריתו, צריך לילך על ידיו ורגליו (דהיינו להתאמץ בכל מאודו לחפש ולבקש מי שילמד אותו את דרך ההתחזקות הזו) ולקבל דרך זו, בחינת בקיאות בהלכה, ואז יזכה לאחרית טוב לנצח".

ועוד הוא מוסיף בענין התשובה דווקא על ידי ההתחזקות (לקוטי הלכות, חושן משפט, הלכות עדות הלכה ה' סעיף ט'): "כי זה עיקר התשובה, כשיודעים ומאמינים שה' יתברך נמצא עימו תמיד בכל עת, ובכל מקומות שהוא, כמו שכתוב: "בכל מקומות ממשלתו" (תהילים ק"ג כ"ב) ועל ידי זה יזכה לילך בדרך התשובה שעשה משה, כי עיקר היצר הרע והסטרא אחרא – כל כוחם על ידי השקר, שהוא הרע, שהוא הטומאה. כי בתחילה מחטיא את האדם על ידי שקרו, שמטעה אותו בכמה מיני הטעיות, ואחר כך, כשבא על דעתו לשוב – מחליש דעתו ומכניס בליבו שכבר נסתלק השם יתברך ממנו, והוא רחוק כל כך, עד שאי אפשר לו לשוב, ובאמת הוא להיפך, כי באמת "מלכותו בכל משלה" (תהילים ק"ג י"ט) אפילו בעשר כתרין דמסאבותא (עשר "כתרים" של טומאה שהם כנגד עשר ספרות שבקדושה).

וכמו שכתוב "השוכן איתם בתוך טומאתם" (ויקרא ט"ז ט"ז) וכמו שפירש רש"י: אפילו כשהם טמאים – שכינה עמהם". ועל כן צריכין לידע שזה עיקר דרך התשובה שעשה משה באלול (כשהיה בהר ארבעים יום לאחר חטא העגל). והצדיקים האמיתיים והכרוכים אחריהם ממשיכים זה הדרך בכל שנה ושנה, שהעיקר הוא במה שיודעים ומודיעים בכמה לשונות ואזהרות וכרוזים הרבה בלי מספר – שהשם יתברך עדיין עימנו, עם כל אחד ואחד, אפילו עם החוטא הגרוע שבכל העולם כולו, כי "מלכותו בכל משלה", בחינת "ואציעה שאול הינך". וכל זמן שהאדם חוזר זאת בדעתו וליבו, ומכניס זאת בליבו באמת בבחינת "וידעת היום והשבות אל לבבך, כי ה' הוא האלוקים בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת" (דברים ד' ל"ט) וכו', אזי בודאי יש לו תקוה גדולה כל ימי חייו לזכות לדרך התשובה באמת – כי זה עיקר דרך התשובה שעשה משה והצדיקים שאחריו בחינת "הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבו" (ישעיהו מ"ג ט"ז), שזה הפסוק הוא סוד כוונת אלול כמובא. שהכוונה הפשטיות שיוצא מזה לכל בני אדם הפשוטים, הוא שהשם יתברך ברחמיו הודיע לנו על ידי צדיקיו האמיתיים שהוא נותן בים דרך, דהיינו שאפילו בתוך מצולות הים הרבים מאד מאד השוטפים על האדם כהמון גלי הים ממש, בבחינת "כל משבריך וגליך עלי עברו" (יונה ב' ד'), בבחינת "ותשליכני מצולה בלבב ימים" (יונה ב' ד') בחינת "שתני בבור תחתיות במחשכים במצולות" (תהילים פ"ח ז') וכן בפסוקים הרבה, מכל שכן כמו שיודע האדם בעצמו מה שעבר עליו ולהיכן ירד ונשלך על ידי מעשיו, אף על כפי כן גם שם יש דרך ונתיב תמיד לשוב אליו יתברך, ועיקר הדרך נעשה על ידי בחינת הנ"ל, שיודע ומאמין כי מלכותו בכל משלה בחינת "אם אסק שמיים שם אתה ואציעה שאול הינך" שזהו סוד כוונת אלול, בחינת הדרך הנ"ל שכל אדם יכול לזכות אליו בכל מקום שהוא, בפרט באלול, אם יאמין בכל זה באמת ובפשטות".

וזוהי ה"חרב" שאיתה אנו צריכים למול את ערלת הלב – האמונה שגם לנו, לכל אחד ואחד, יהיה מי שיהיה, יש תקוה – ואם נתאזר בסבלנות ונמשיך לרצות ולנסות להכנס בשערי הקדושה, לבטח נזכה לזה, כמובן בפרוש מתוך דברי רבי נחמן ותלמידו רבי נתן.

שיתוף באימייל
שיתוף בווצאפ

יש לכם דעה או תגובה על המאמר?
נשמח לשמוע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעורים קרובים

אין שיעורים בקרוב, חזרו להתעדכן שוב בהמשך

מעוניינים להזמין שיעור אצלכם בבית?

מלאו את הפרטים הבאים ונחזור אליכם לתיאום שיעור בהקדם

סוג הקהל