מתוך הירידות והמשברים שעוברים עלינו. דווקא מתוך ההסתרה והחושך הרוחני השורר בעולם, נדרשת מאיתנו בעיקר אמונה.
הרב יעקב מאיר שכטר אמר לי, שאחרי השואה ירידת הדורות הפכה בבת אחת לירידה של אלפים ורבבות מדרגות. פעם סנדלר היה חוזר מהעבודה ומזמזם לעצמו איזה ניגון. אבל כעת – שמחת חיים פשוטה אבדה ובעולם מתפשט חושך ורוע.
האמת היא, שעוד לפני השואה כתב הרב שמשון ברסקי, מגדולי חסידי ברסלב באומן (הקדמה באידיש לספרו "ליקוטי עצות המבואר"): "כי המוחות והלבבות של האנשים באחרית הימים נחלשו וקטנו מאד. וגם יסורים קשים עוברים עתה כמעט על כל איש ואיש, ובפרט על הרוצים להתחזק בנקודת האמת".
ואם עוברים עלינו יותר משברים, זה לא אומר שאנחנו שווים פחות. ההיפך הגמור. זה אומר שיש לנו כוח לעמוד במבחן שאף אחד לפנינו לא עמד בו. את תיקון העולם דווקא אנחנו נבחרנו להשלים ולא אף אחד אחר ולשם כך קיבלנו דווקא אנחנו את סגולת העיקשות והאומץ, המסירות וההליכה עד הקצה, שלא היו לאיש לפנינו.
כך חותמת הגמרא את עבודת הדור הזה (מסכת מכות דף כ"ד) אחרי שבכל דור באו צדיקים וסימנו מהי העבודה הנדרשת בכל דור, עד שלבסוף "בא חבקוק והעמידן על אחת", שנאמר: "צדיק באמונתו יחיה" (חבקוק פרק ב' פסוק ד').
העבודה של הדור הזה היא – אמונה.
אמונה – שיש תקווה. תקווה חזקה, לא מתפשרת, שהחושך ששוטף את העולם בוודאי יכרת בקרוב כמו ערלה מאוסה. שמתוך השקר תתגלה האמת התמימה, שתמיד היינו קדושים, שגם התשוקות הנמוכות שלנו היו רק תחליף מוטעה לתשוקה אחת ויחידה – לשרת את האדון הקדוש שברא הכל ולהיענות לקריאתו: לעשות בחיים האלה משהו אמיתי.
המלחמה עם העייפות המצטברת, המאבק עם הרצון לוותר או לשכוח את יעודנו, אינם קטנים מהמלחמות של הדורות הקודמים עם החושך שלהם. ולכן: "מעשה קטון מאד בדור הזה, שקול ככמה מצוות גדולות שבדורות אחרים. כי בדורות אלו הקליפה גוברת עד מאד מאד לאין קץ, מה שאין כן בדורות הראשונים" ("ספר החזיונות" לרבי חיים ויטאל עמ' תכ"ה).
המלמולים שאנחנו מצליחים להוציא, שקולים לשאגות ולבכיות בוקעות רקיעים של צדיקים בדורות הקודמים או יחידי סגולה בדורנו.
אם אני קם בבוקר ואומר "מודה אני לפניך", בשביל לעשות את זה אני צריך להתגבר על אטימות וקיפאון נפשי כמו צדיקים ששברו את הקרח כדי לטבול בנהר קפוא.
אם אני מצליח לומר פרק תהילים למרות ובתוך הבלבול שאופף אותי, זה נחשב כמו תפילות של שעות שקורעות את השמיים.
אם אני מקבל באהבה את הקושי שעובר עלי, זה נחשב כמו קבלת יסורים באהבה של עניות מופלגת, חוליים וצרות רבות שעברו על עובדי השם.
העבודה שלנו זה להאמין בזה. המעשים שלנו הם טובים, טובים מאד, מאירים, מאירים מאד, משמעותיים בצורה שלא תאמן לא רק לגבי הגורל שלנו, אלא לגבי הגורל של כל העולם, של כל המין האנושי.
הקדוש ברוך הוא אינו סוחר של כמויות, של שלמויות. הוא מבקש לב אמיתי. ויש לנו, לב שבור מאד וטהור מאד. הטוב שאנחנו עושים מעיד על זה. הרע שאנחנו עושים הוא רק בלבול, טעות. הוא לא אנחנו, הוא לא המהות.
הייתי רוצה לכתוב ספר שמתחיל כך: "כבר מנעוריו ראו שאין לו סיכוי. הוא לא הלך בתלם, הוא היה ילד מבולבל ומפוזר. אף אחד לא חזה לו גדולות".
וסוף הסיפור לא יהיה: "ואז ראו ביום בהיר אחד, שבעצם הוא צדיק ניסתר. תמיד הוא היה מושלם, רק שהסתיר את עצמו". או "יום אחד הוא עשה תשובה ונהיה מושלם". לא. אלא: "אף אחד לא ראה בו אף פעם כלום. הוא לא היה צדיק ניסתר. הוא היה יהודי שלא התייאש מלקוות, הוא המשיך בתמימות לעשות את כל מה שהוא יכול, וכך זכה לסיים את חייו עלי אדמות.
בבית דין של מעלה התברר שהוא עשה בדיוק מה שהשם רצה. הוא הביא לעולם ברכה וטובה ושמחה והוא זכה לגן עדן לנצח נצחים. למרות כל מה שעבר עליו, למרות הקשיים והכישלונות, הוא השתדל לעשות בתמימות מה שמוטל עליו. בכך הוא הראה שהוא מאמין שהוא ודאי רצוי ואהוב, ושמה שהוא עושה מאד יקר ומאד חשוב".
אנחנו, כל שבורי הלב, נאמנים יותר מכל ברואי עולם, אנחנו נהיה כתר המלכות של המשיח.
"כי סוף כל סוף יגמור השם יתברך את שלו , שיהיה בכל אחד מישראל אתערותא דלתתא (התעוררות מלמטה, בכוח הבחירה וללא כל כפיה) לכסוף ולהשתוקק באמת אל האמת בכל לב ונפש, מה שלא היה עוד אתערותא דלתתא כזה מעולם.
ואף על פי שמעוצם האפיקורסות והחושך ואפלה שיהיה בימים ההם כמעט שלא ידעו עוד כלל מהו האמת , אבל 'רחמנא ליבא בעי' (הרחמן רוצה את הלב), ומיד בהגיע העת והשעה הזאת ימשיך ברחמיו יתברך עזר וסיוע נפלא ונורא שלא הייתה עוד כזאת מעולם, אז יקוים "וידו אוחזת בעקב עשו", שלא יספיק זה (עשיו וכל כוחות הרשע שלצידו) לגמור מלכותו, עד שיקום זה (יעקב וכל כוחות הקדושה שלצידו) ונוטלה ממנו.
"ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים" (הוא מלך המשיח), איש אשר בחכמתו העצומה והנשגבה יכניס בלב כל אחד מישראל לבל ישית את לבבו לכל המבוכות והשאלות והליצנות אשר התגבר בעולם כמעט עד אין תכלית, אבל יתגבר ויתאמץ בתפילה וצעקה ושאר העצות הקדושות, עד שיתקיים את אשר הבטיחנו על ידי החוזה: "ועשיתי את אשר בחוקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם", עד שיושלם רצונו וחפצו יתברך בבריאת עולמו, בתכלית השלמות שאין שלמות אחריו" ("כוכבי אור" לרבי אברהם בן רב נחמן, פרק "אמת ואמונה" סעיף י"ז).