הלחץ שלפני הגאולה

למה פסח זה חג כל כך מפחיד וקשה?

ההרגשה של הקושי שאנחנו מרגישים לקראת פסח היא לא רק בגלל הניקיונות וההוצאות המרובות, היא שיקוף של אותה הרגשה ממש שהרגישו עם ישראל לפני שיצאו ממצרים, לחץ, בלבול, ספקות, פחד. זה חוזר על עצמו בקטן. קצת כמו שהיה, וקצת כמו שיהיה. גם בגאולה האחרונה נרגיש אותו דבר. אז מבחינת מה שהולך להיות כל פעם שמתקרב פסח אנחנו עושים עוד אימון לקראת הגאולה האחרונה, לקראת יציאת מצרים האחרונה והנצחית שמחכה לנו, לצאת מכל מה שצר ומר לנו, כל אחד מאיתנו וכולנו ביחד.

רבי נתן כותב:"כי כל מה שעבר על ישראל ביציאת מצרים וקבלת התורה ואח"כ וכל המלחמות לכבוש א"י וכל מה שעבר עלינו אח"כ הכל כאשר לכל עובר על כל אדם שרוצה לזכות לחיי עולם שבהכרח שיעבור עליו כמה מיני מלחמות בלי שיעור ובכל פעם יותר. וכל אחד יכול להבין בעצמו כל זה לפי בחינתו וערכו איך שעוברים עליו כמה עליות וירידות כמה וכמה פעמים, שכל זה נמשך מבחינת גלות מצרים. כי עיקר הגלות הוא גלות הנפש וכל הגלויות מכונים בשם מצרים" (מזוזה ד' אות ו )

כל זה לא לשווא. זה מכין אותנו.

מה זה נותן כל פעם מחדש כל הלחץ הזה?

כל חורף יש שלכת. העלים נופלים והעץ נראה מת. אבל הוא לא מת. הוא רק מתנקה ממחלות מתולעים מטפילים, מזקנה והרגל. הוא שוקע בתרדמה כדי להתחיל באביב התחלה חדשה. העולם הזה מלא מזיקים, גם ברוחניות, והם מחפשים להתלבש במי שרוצה להתקדש.  כשיש שלכת העלים נופלים, אבל גם המזיקים נופלים. בדיוק באותה צורה הירידה והחושך הרוחני שעובר על כל אחד נראים כאילו הוא מאבד חיות, אבל הוא בעצם מנער קליפות. נראה כאילו הוא רחוק מהקדושה אז הם מניחים לו, אין להם מה להתעסק איתו. אבל הוא לא מתרחק, הוא רק מתכנס כמו עץ בחורף כדי למצוא כוחות חדשים ולהפתיע בעליה הבאה שהיא האביב הבא שלו.

כל ירידה שאנחנו עוברים מכשירה את השטח לעוד עליה, מנקה אותנו מעוד גאווה, נותנת לנו אפשרות לאמונה יותר עמוקה בטוב. וכל מצווה שאנחנו עושים, כל שבת, כל חג, זה ממש לא סתם חזרה שגרתית בלי מטורה על אותו דבר. זה חומרים קדושים שמצטברים אצלנו בפנים ומשנים אותנו מבפנים. כל פסח מוסיף משהו בקומה הרוחנית שלנו.

חז"ל אומרים שאדם בא לעולם כדי לסגל תורה ומצוות, לא רק כדי לקיים אלא כדי לסגל, מה זה לסגל? להפנים מציאות רוחנית וקדושה לתוכי, וזה יכול לבוא רק על יחדי הרבה חזרות. על ידי התמדה של עליות וירידות, כמו בטבע. כל חורף וקיץ העץ גדל. גם הנפש כך. כי האדם עץ השדה. החזרה מאפשרת הפנמה והתבגרות. כל פסח פוגש אותי במקום אחר כילד כנער כנשוי כהורה. זה נכנס לנפש ומחלחל.

האריז"ל אומר שלא לאכול חמץ שבוע בפסח זה חיסון לכל השנה עד שנה הבאה. מי שאוכל בפסח זה מזיק לו כל השנה יותר מכל מאכל אסור. בגלל זה כל כך חמור לא לאכול חמץ בפסח. התורה יודעת איזה כוחות שליליים מופיעים בעולם ומתי הם מופיעים והיא מגינה עלינו מכוחות שליליים ומטומאה שרוצים לפגוע בנו, לטמטם אותנו ולהרדים אותנו.

כל פסח אנחנו מקבלים עוד כוח, עוד קדושה, עוד שמירה, עוד הכנה לגאולה. בסופו של דבר זה יצטבר ויביא אותנו לגאולה מוחלטת, גם כל אחד מכל המצרים והצרות שלו, וגם כל עם ישראל מכל הצרות והאויבים שלו.

הקלקול הראשוני בבריאה שממנו השתלשלו כל הקלקולים היה פגימת הלבנה. זה חטא הגאווה שאמרה אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד והקב"ה אמר לה לכי ומעטי את עצמך. ולכן הלבנה מתמעטת כל חודש ושוב מתמלאת. שזה שורש כל העליות והירידות של עם ישראל שמונין ללבנה ולא לחמה.  אבל מה זה נותן שהיא מתמלאת אם אחר כך היא שוב מתמעטת. זה חוזר על עצמו וחסר תכלית. כן, זאת בדיוק ההרגשה שלנו, אבל האמת הנסתרת היא שהלבנה כל פעם מתמלאת קצת יותר באופן בלתי הפיך. כשזבה יסתיים יגיע הרגע והיא לא תתמעט יותר. זה מצטבר. ולכן אנחנו מתפללים בקידוש החודש:

"וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹוקי וֵאלוקי אֲבוֹתַי לְמַלֹּאת פְּגִימַת הַלְּבָנָה וְלֹא יִהְיֶה בָּהּ שׁוּם מִעוּט. וִיהִי אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וּכְאוֹר שִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁית כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה קוֹדֶם מִעוּטָהּ. שֶׁנֶּאֱמַר אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרוֹת הַגְּדוֹלִים"

אז למה לא רואים את זה? למה לא מרגישים את זה? זה היה יכול מאד לעזור ולהקל אם היינו רואים ומבינים איך כל מצווה מקדמת אותנו ואיך כל התמודדות עם הקשיים מחשלת אותנו.

הסיבה היא שאת הגאולה אי אפשר לחשוף לפני הזמן, זה יסכן את הכל. לא מוצאים שתיל לרוח לפני שהוא מספיק חזק. אם ההתקדמות שלנו הייתה גלויה רגע לפני הסוף, זה היה מביא עלינו את כל כוחות הטומאה שבעולם. אבל עכשיו כשאנחנו לא רואים כלום ולא מרגישים כלום, גם הם לא רואים כלום ולא מרגישים כלום, הם שאננים, הם מדמים שכבר נצחו. ואנחנו נותנים להם לשגות בדמיונו. בינתיים אנחנו מתעצמים. אוספים עוד פסח ועוד פסח עוד גאולה ועוד גאולה, עד שיגיע הרגע האחרון והכל יתגלה.

ככה אנחנו גם מרויחים עוד כמה דברים עצומים:

• כמה שיש יותר הסתרה אנחנו צריכים לגייס יותר אמונה והאמונה זה הלב והנשמה של כל מצווה (כל מצוותיך אמונה) ויוצא שהמצוות שלנו מקבלות תוקף עצום שלא היה להן אם הכל היה גלוי.
• אנחנו פועלים מתוך ענווה. לעשות מצוות בלי לראות ובלי להרגיש כלום יכול לבוא רק מתוך נאמנות הכי עמוקה. אם ההינו רואים ומרגישים היינו יכולים להתגאות ולאבד הכל.
• מטרת ההסתרה להשאיר מחוץ לקדושה את אלו שאינם ראויים. גם בתוך כל אחד מאיתנו להשאיר בחוץ את החלקים שלא ראויים.
• צורת הפעולה שלנו אמונה בתוך ההסתרה מסלקת מאיתנו קליפות, גם גאווה כמו שאמרנו וגם כוונות ופניות לשם רווח ותועלת. אם לא רואים ולא מרגישים בסופו של דבר עושים רק לשם שמיים ולא לשם שום רווח וזה הכי טהור.