חג השבועות – חיבור תורה ותפילה

היום, בשבועות, הוא גם יום פטירתו של דוד המלך. וגם משום כך נוהגים בליל שבועות לסיים את אמירת כל ספר תהילים.

מהו הקשר המיוחד של דוד, ותפלותיו תהלותיו, דווקא ליום הזה?

התורה, חכמה היא, ואף שמקורה אלוקי, יש בה ובלמודה גם סכנה, וכמו שאמרו חז"ל אודות למוד התורה "זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה – נעשית לו סם מוות" (מסכת יומא דף ע"ב). הווה אומר, אם אין האדם מזכך עצמו ("זכה" מלשון זיכוך) עלולה אפילו חכמת התורה להפוך לו לרועץ, להעצים את גאוותו ולהרחיקו מבוראו וקדושתו.

וכבר הפליגו חז"ל בגנות תפישה זו ואמרו "כל האומר אין לי אלא תורה – אפילו תורה אין לו"! (מסכת יבמות דף ק"ט), שעל זה ביאר רבי צדוק הכהן מלובלין (צדקת הצדיק רי"א) שהמדובר בחסרון התפילה.

כשאדם לומד – שכלו במרכז, וכשהוא מתפלל – אזי במרכז יכול להמצא רק אחד – מי שאמר והיה העולם.

התפילה, אם כן, נחוצה והכרחית על מנת לאזן את ההשלכות המסוכנות של למוד התורה. להחזיר את הקדוש ברוך הוא למרכז, לחזור ולזכור שגם תכלית למוד תורתו – ההתקרבות אליו ולא עצם ההשכלה.

חמשת חומשי תורה, וכנגדם חמשה ספרים שבתהילים.

תורה ותפילה. זהו האיזון המושלם בין המח ללב.

וגם, להזכיר הוא בא, שאלמלא סיוע אלוקי משמיים, לעולם לא נוכל להבין את התורה לאשורה. "וכל התורה שאדם לומד לשמור ולעשות, כל האותיות הם נצוצי נשמות, והם נתלבשים בתוך התפילה, ונתחדשים שם בבחינת עבור" כותב רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן תורה ב' סעיף ו') "והן מאירין זה לזה, הנשמות מאירין להתפילה, בבחינת העלאת מיין נוקבין, והתפילה מאירה להנשמות בבחינת חדושין, שהיא מחדשת אותם בבחינת עבור".

ואף שדברים אלו עומדים בגבהי מרומים, והבנתנו בהם דלה, נראה לומר בפשטות שמונח כאן יסוד המבאר את הקשר בין התורה והתפילה שאדם לומד ומתפלל. התורה נמצאת בעבור בבטן התפילה, וכמו שעובר ברחם אימו, גדל, מתפתח ומשתנה, כך משפיעה התפילה על תורתו של האדם שתתחדש ותגדל ותהיה תמיד עמוקה ואיכותית יותר. ואילו התורה משפיעה על התפילה "בבחינת העלאת מין נוקבין" דהיינו שהתורה מוסיפה התעוררות לתפילה. ונותנת לה חיות וטעם, כשם שהעובר ברחם אימו, אף שהיא זו המגדלת אותו, נותן לה, בעצם קיומו, חיות והתעוררות.

ובפרט כשזוכים להתפלל על מה שלומדים, לזכות להבין ולקיים, אין דבר גדול מזה, וכלשון רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה כ"ה): "גם טוב לעשות מהתורה תפילה, דהיינו כשלומד או שומע איזה מאמר תורה מצדיק האמת, אזי יעשה מזה תפילה, דהיינו לבקש ולהתחנן לפניו יתברך על כל מה שנאמר שם באותו המאמר, מתי יזכה גם הוא לבוא לכל זה. וכמה הוא רחוק מזה, ויבקש מאיתו יתברך, שיזכהו לבוא לכל הנאמר שם באותו המאמר. וענין השיחה זו עולה למקום גבוה מאד, ובפרט כשעושה מתורה תפילה, מזה נעשה שעשועים גדולים מאד למעלה".