חג השבועות – כמה יוסף יש בשוק

עוד בענין מעלת יום מתן תורה ושמחתו, מצאנו בגמרא (מסכת פסחים דף ס"ח): "רב יוסף ביומא דעצרתא אמר: עבדי לי עגלא תלתא. אמר: אי לא האי יומא דקא גרים, כמה יוסף איכא בשוקא" (רב יוסף ביום שבועות אמר: הכינו לי "עגל משולש" (סוג בשר משובח). אמר: אם לא יום זה שגרם, כמה יוסף יש בשוק"). ופרש רש"י: "שלמדתי תורה ונתרוממתי. הרי אנשים הרבה יש בשוק ששמן יוסף, ומה ביני לבינם"?

הרבה "יוסף" יש בשוק. רבוא רבבות של אנשים מבלים את ימיהם בשווקים וברחובות, חסרי תכלית רוחנית, חיים ללא פשר. ומה בינם לבין הרב יוסף? מה עושה את ההבדל בין איש המוני וגס לבין בן המעלה, מעודן הליכות ומלא חכמה? "שלמדתי תורה ונתרוממתי" באר רש"י. התורה היא שמרוממת את האדם ומנשאת אותו מעל קטנות החיים. ואם כן, כמה גדולה ועצומה צריכה להיות השמחה ביום נתינתה. מה היינו בלעדיה? עוד עובר אורח בשוק, שאיש לא יזכור.

ועוד יש לרמז במאמר זה, על אחת ממחלות דורנו הקשות – פזור נפש. כמה אנו רחוקים מרכוז, מתשומת לב, מדיוק, מעומק, ביחסנו עם הזולת, עם עצמנו, ועם העולם כולו. "כמה יוסף יש בשוק". כביכול כל אדם, כל "יוסף", מתפזר ונשבר לאין סוף רסיסים, הופך להמון "חלקי יוסף" קטנים, קטנוניים, מפוזרים בשוק. פעם הוא כאן ופעם הוא שם, ומחשבתו נודדת ומבקשת