משלוח חינם בקנייה מעל 300 ש"ח!

מה העניין של היוונים? מאיפה זה מתחיל? רבי נתן מגלה לנו:

"כי שורש חכמתם של חכמי הטבע נמשך מחרטומי מצרים, שהיו מכשפים גדולים ובעלי שמות הטומאה, ועל ידי זה ידעו גם חכמות גדולות בחכמות הטבע ועל כן יסוד ושורש ועיקר של כל החכמות שבעולם נמשך מהם כמובא בספרי המחקרים, שתחילת חכמה זו היה אצל בני קדם ואצל חרטומי מצרים ואחר כך הלכה מאומה לאומה עד שבאה ליוונים וכן מאומה לאומה עד שבעוונותינו הרבים התחילו גם בני ישראל להיות נלכדים ברשת חכמתם הרעה העוקרת את האדם משני עולמות" (ליקוטי הלכות קריאת התורה הלכה ד' אות ג').

מחכמת בני קדם עד חכמת יוון ועד חכמות המערב של היום, שמים במרכז את האדם, את כוחו ועצמתו, את חכמתו, את יופיו, את כספו וזהבו.

בחכמת ישראל שמים במרכז משהו אחר לגמרי – את השם יתברך ורצונו, אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו.

וכאז כן עתה, שנאת העמים שירדה מסיני לעם קדוש – לא נעלמה כלל, ובארץ הקודש ובכל העולם כולו עולה ובוערת שוב ביתר שאת.

ומה כוחנו ומה גבורתנו מול כל עמי עולם וכוחם, מול שנאתם?

לא טכנולוגיות מתקדמות, לא עוצמה צבאית ולא אסטרטגיות מתוחכמות. גם המכבים ציינו בתפילתם: "נתת גיבורים ביד חלשים". הם לא חשבו את עצמם כגיבורי-על, הם ידעו היטב שהם כשלעצמם חלשים וחסרי סיכוי.

הם שמו מבטחם רק בצור העולמים. וניצחו!

מה שנדרש מאיתנו בעצם זה מעט מאד. להדליק נר אחד קטן. לא מדורות ענק בראשי ההרים. רק להבה קטנה שתדלק כל לילה זמן קצר.

כמו השמן שהספיק רק ליום אחד. כמו המעטים שניצחו את רבים.

כמו תפילת שמונה עשרה שמתפללים בלחש ולא בקולי קולות.

אפילו אור קטן, בחושך הגדול של הגלות, יכול להתרחש לו נס, ואורו יתפשט וילך, עד שמונה ימים, עד שיקיף את כל הזמן, ולמעלה מן הזמן.

 

אלא מאי? לפחות את האור הקטן הזה – מוכרחים להדליק. משהו, אפילו מעט, צריכים לעשות. למרות העלטה הכבדה, ואולי דווקא בגללה, אין דורשים מאיתנו, בדור שערב הגאולה, עבודות קשות ומפרכות. עלינו רק להדליק נר בחושך, לעשות השתדלות קטנה וכנה, והקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו כבר ירד עלינו, ובדרך נס יעצים את נקודת האור הקטנה שלנו לנהרה גדולה ואדירה.

"פתחו לי פתח כחודה של מחט – ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרונות נכנסות" (מדרש שיר השירים רבה ה' ג') קורא אלינו מי שאמר והיה העולם. כל רצון טוב, כל כוונה אמיתית להתעלות רוחנית – הם נרות מאירים באפלה.

אבל בשביל להדליק אותם – אנחנו צריכים להאמין ש"קצת זה גם טוב" (שיח שרפי קודש ברסלב חלק א' סימן תרצ"ז).

 

מי מלמד אותנו לכבד ולייקר את המעט, את הפתח כחודו של מחט?

מי מכניס בנו אמונה שאנחנו נעשה את שלנו והוא יתברך יעשה את שלו? מי יורד מרום השמיים עד למעמקי התהום ומבטיח לנו פתחים שעגלות וקרונות נכנסות בהם?

מי שם במרכז תורתו את תורת "אזמרה" (ליקוטי מוהר"ן תורה רפ"ב), שמגלה את עוצמת המעט טוב עדיין, שיש בכל אחד ואחד מאיתנו?

רבי נחמן מברסלב.

נתן מבאר: הפח האחד עם השמן הטהור היא הנקודה הקדושה הטהורה והנאמנה שיש בכל אחד מאיתנו, שאינה נפרדת ואינה מתרחקת מהשם יתברך לעולם. מה ששומר וחתם אותה מטומאת השקפות העמים הוא "חותמו של כהן גדול" – הלא הוא צדיק האמת, שיודע והוא מכיר את גודל האהבה המוסתרת ובוערת בלב כל ישראל, יהיה מי שיהיה, אל השם יתברך:

"ועל כן זה הצדיק שיש לו זה הכוח, כי זכה לאהבה שבדעת, הוא בחינת כהן גדול, על כן על ידו דייקא היה עיקר הנס של חנוכה, כי היוונים, שהם מלכות הרשעה, טימאו כל השמנים, שהוא בחינת הדעת, וכשגברה מלכות בית חשמונאי וניצחום, נעשה נס, ומצאו צלוחית של שמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול, שזה בחינת שמן משחת קודש, היינו הדעת העליון, ששם האהבה שבדעת, שהוא בחותמו של כהן גדול" (ליקוטי הלכות אורח חיים חנוכה ג' סעיף ב').

בלב כל אחד מאיתנו בוערת להבה טהורה ונצחית, חתומה בחותמו של כהן גדול. כך הרי  התחנן רבי נתן לילות שלמים על שפת הנהר בוג: "בברסלב בוערת אש, הבער אותה בליבי" ("באש ובמים" חלק ב' פרק ו').

 

פורסם בעלון "האירה"

 

 

שיתוף באימייל
שיתוף בווצאפ

יש לכם דעה או תגובה על המאמר?
נשמח לשמוע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעורים קרובים

אין שיעורים בקרוב, חזרו להתעדכן שוב בהמשך

מעוניינים להזמין שיעור אצלכם בבית?

מלאו את הפרטים הבאים ונחזור אליכם לתיאום שיעור בהקדם

סוג הקהל