יש מציאות או אין מציאות? (מתוך הספר "התכלית של הכל זה אושר גדול")

שלום לרב,

הייתי השבוע בשיעור של רב מקובל שהסביר שכל המציאות זה רק שיקוף של איך שאנחנו רואים אותה. הוא הביא מקורות מכל מיני ספרים והיה מאד משכנע. השורה התחתונה של מה שהוא אמר הייתה, שבעצם שאין מציאות אובייקטיבית. הכל נגזר מאיך שאנחנו בוחרים לראות את הדברים.

האמת היא שהייתי קצת בהלם. אני בעל תשובה די צעיר, אחרי שנים של חיפושים במזרח ועיסוק בכל מיני שיטות שלמדתי שם, שהמציאות היא אשליה, שהכל זה אתה ואיך שאתה תופש את הדברים. שאם תשנה את תפישתך תזכה להארה והמציאות תשתנה בהתאם. 

רק כשהבנתי שהכל זה לא אני, הכל זה הוא, הוא מנהל ובורא את העולם ולא אני, התחלתי להתקרב ליהדות. ופתאום אני שומע כאן את מה ששמעתי במזרח.

האם זוהי באמת השקפת היהדות?
יש מציאות או אין מציאות?

אח יקר,

הדברים אכן מופיעים במקורותינו, עד כמה אכן משפיעה הבחירה של האדם ותפישת המציאות שלו על המציאות עצמה.

אבל זה רק צד אחד של המטבע.

אם מציגים רק את הצד הזה בלבד, אין זו תפישת היהדות אלא עבודה זרה שהאדם עובד את עצמו.
מי שמנהל את העולם זה רק הקדוש ברוך הוא. המציאות איננה סובייקטיבית. יש מציאות אובייקטיבית הנתונה ביד הבורא ואיש לא יוכל לשנות אותה נגד רצונו.

ואף על פי כן – יש לנו בחירה ויש לה עוצמה אדירה.

ותמיד מתנהל ריקוד עדין בין בחירה והשתדלות לבין ביטחון בשם.

אנחנו לא יכולים לעשות כלום לבד. בכל תחום בחיים, קטן וגדול, אנחנו מוכרחים עזרה משמיים, אבל גם משמיים לא יעשו עבורנו אם לא נבחר ונשתדל בעצמנו. שני הצדדים הכרחיים.

אמנם כל נטיה לצד אחד ושימת דגש מוגזם עליו, היא החטאה עמוקה של תפישת היהדות.

מי שעוסק ומדגיש מדי את כוח הבחירה מנסה לגרום לאדם לקחת אחריות על חייו. ובאמת מן הראוי שכל אחד יקח אחריות על חייו, אלא שפעמים רבות זה הופך לאחריות יתר והקדוש ברוך הוא יוצא מן התמונה חלילה. בתפישה כזאת בעצם אין מציאות והכל רק שיקוף ותוצאה של ההתנהגות שלי. ואם הכל בגללי (או בזכותי), מתעוררים בי דאגות ופחדים איך אמנע מכישלון בעתיד, או אשמה, לחץ וחשש שמא לא אצליח לשמר את ההצלחות שכבר היו לי.

מצב כזה יכול לגרום בקלות להיפך הגמור מאחריות אמיתית, כלומר שהוא יכול לגרום לתלות אובססיבית בריבוי מעשים ונסיון מוגזם להימנעות מכל טעות.

התחושה הקשה של אחריות יתר מסוג כזה עלולה לגרום גם הישענות מוגזמת ותלות באדם אחר, שרק הוא "יודע מה נכון".

למה השתדלות מוגזמת דוחפת לתלות באדם אחר? כי אני מנסה לקחת את הכל על עצמי וזה באמת בלתי אפשרי, ולכן אני מוצא את עצמי מחפש בדחיפות את מי שכן יודע את הדרך להצליח ורק הוא, לדעתי, יוכל לפתור לי את הבעיות.

והרי אנחנו מוקפים סיסמאות שמבטיחות אושר / חיים טובים / שחרור מסבל / הצלחה בחיים, אצל המורה האחד והיחיד שסוף סוף גילה את השיטה המושלמת. ואך ורק אצלו אמצא פיתרון מושלם לבעיותיי.
אני צריך רק למצוא את האחד שיודע טוב ממני ולאמץ לחלוטין את דעותיו והנחיותיו.

בדרך כזאת לא רק שהאישיות שלי לא הועצמה ובגרה, היא פשוט נמחקה ותחתיה הופיעה אישיות חילופית, דלה וחסרת עמוד שדרה.

כל זה יסודו בטעות. אני לא אמור להיות מושלם. אני אמור לעשות דרך, לחפש, לטעות, להתלבט, לתקן. ואני גם לא לבד. מי שברא אותי שומר עלי, מכוון את צעדי, מאיר את דרכי, מתקן את טעויותי, וגם שלח לעולם צדיקים אמיתיים ונשגבים כמו רבי נחמן מברסלב, שמלמדים אותי איך להכיר את עצמי, להאמין בעצמי, ולהתמודד בעצמי מול מאורעות חיי. לא בוחרים במקומי, אלא מלמדים אותי איך לבחור בעצמי.

התלות האמיתית היחידה שלנו היא בבורא עולם.
אנחנו נעשה את שלנו והוא יעשה את שלו.

ומן הצד השני מי שעוסק ומדגיש מידי את צד האמונה וההישענות על השם, עלול להחליש מאד את כוח הבחירה ולהפוך את חיי האדם לחיים של חוסר אחריות והפקרות מסוכנת בשם אותה אמונה. למשל: אני מרגיש כל כך מאמין בה' ובטוח בו עד שאני מרגיש שזה פשוט מיותר וחוסר אמונה לקבוע סדרי לימוד / לצאת לשידוכים / לקבל יעוץ רפואי במקרה של חולי / לצאת לעבוד ולטרוח לפרנסת ביתי / להיעזר ביעוץ לגבי קשיים בזוגיות או בחינוך ילדים וכדומה. ה' הרי עושה את הכל, אז למה צריך בכלל לעשות משהו?
ועל כגון זה כותב רבי אברהם בן הרמב"ם ("המספיק לעובדי השם" פרק "הביטחון"): "ואין כוונת הפסוקים המעוררים על הביטחון, כי מפני בטחונו רשאי שומר הדת לישב בחיבוק ידיים, ללא מאמץ להשגת פרנסתו, ולחכות שמזונותיו יבואו לו מן השמים. כי זוהי מדרגה שלא כל אחד יכול להשיגה, ואפילו גדולי התנאים עבדו בפרך לפרנסתם. הלל היה חוטב עצים וקרנא היה דולה מים, רבי יהושע היה פחמי ורבי חלקיה היה חורש שכיר יום. ולא עוד אלא שיועצים הם לאדם לטרוח לפרנסתו כמו שכתבו (תהילים קכח ב): 'יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך'".

משום כך, יש הטועים ומציגים את היהדות באופן חד צדדי ומסולף. או שמדברים ועוסקים רק באמונה וממילא מזניחים את העיסוק בכוח בחירה, או שמדברים ועוסקים הרבה בבחירה וממילא מזניחים את העיסוק באמונה ואת חיזוק האמונה.

חשוב מאד לומר, שכל הדיון הזה הוא ממש בשום אופן לא דיון פילוסופי. חיי נפש בריאים, החלטות נכונות, חיזוק ותקווה, ימצאו דווקא אצל אותם שרוקדים את הריקוד הזה, בין שני צדדי המטבע, ומסגלים לעצמם את היכולת הקדושה של נשיאת ההפכים הזו.

אלו הם אותם שמצד אחד לוקחים אחריות למעשיהם ואם טועים עושים תשובה, מתחרטים ומשנים את ההתנהגות השגויה שלהם, משתדלים ללמוד את רצון השם בתורתו ולחיות מתוך תשומת לב מירבית, להימנע מעבירות ולהרבות במצוות.

ומצד שני גם אחרי שעובר עליהם מה שעובר, ואם חטאו חלילה, הם מאמינים שה' רחמן וסלחן לשבים אליו, שה' עוזר למי שרוצה בקרבתו, שעוונות יכולים להתהפך לזכויות ושיש עניין שהכל מתהפך לטובה, ומה שהיה כבר, היה לטובה בוודאי. יהי חלקנו עמהם.

באופן כזה אנחנו גדלים, מתחזקים, לומדים מהטעויות שלנו מתוך תחושת רחמי ה' שמאפשר לנו תיקון ולא מתוך תחושת אשמה משתקת חיים, לומדים לדייק את הבחירות שלנו ולשכלל את האמונה שלנו ומתקנים בעזרת השם את כל מה שנועדנו לתקן בעולם הזה ובגלגול הזה.

זו איננה רק "הדרך הנכונה לחיות", אלו הם החיים עצמם.
חיים שבהם אנחנו גדלים, משתנים, משתפרים, מתקרבים לעצמנו ולשם יתברך. ולשם כך ממש באנו לעולם.

הנה כך מתאר לנו רבי נתן את התמונה השלמה: "כי כל העבודות שבעולם שציונו השם יתברך לעבוד אותו על פי התורה הקדושה כולם הם בחינת בירורים, לברר הטוב מהרע שנפל על יד חטא אדם הראשון כידוע. אבל יש שני מיני בירורים, דהיינו בירור אחד מה שאנו בזה העולם צריכין לברר על ידי מצוות ומעשים טובים. ויש בירור שני מה שהשם יתברך מעצמו מברר כביכול.

כי אחד בלא חברו אי אפשר להשלים התיקון והבירור. כי האדם בלא השם יתברך בוודאי אינו יכול לברר, כי מה אנו ומה חיינו. וכמו שכתוב "אם ה' לא יבנה בית – שווא עמלו בוניו בו" (תהילים פרק קכ"ז פסוק א'). וגם השם יתברך בלא האדם כביכול אינו יכול לברר הבירורים בעצמו, כי רק בשביל זה ברא את העולם, בשביל האדם, כדי שהאדם דייקא יעסוק לברר ולתקן כל הבירורים כידוע.

ואלו השני בחינות איך הם מתקבצים ומתחברים יחד, אי אפשר להבין בשכל אנושי בשום אופן.

על כן אנו מחויבים לעשות את שלנו, לעסוק בעבודת ה' בכל כוחנו. ואנחנו נעשה מה שמוטל עלינו והשם יתברך יעשה את שלו לסייע אותנו בעבודתו ולהשלים הבירור כרצונו יתברך" (ליקוטי הלכות סימני בהמה וחיה טהורה ד' סעיף ל"ח).

חזק ואמץ בעבודתך ובבחירותיך הקדושות.
וחזק ואמץ באמונתך וביטחונך במנהיג העולמות שיהיה תמיד לצידך ויסייע בידך לגמור ולתקן הכל בחסדו הגדול.

ארז משה דורון