לקראת עשירי בטבת. דברי רבי נתן וצוואתו בימיו האחרונים.

ביום בו עולה הצדיק לעולם הנשמות, הוא מקבל מלכות גדולה יותר גם בעולם הזה. לכן זהו עת רצון מיוחד ביום זה, להתחבר אל הצדיק ולזכות אורו והשראתו, הגנתו וברכתו.

את קורותיו מאז ועד לרגע שעלתה נשמתו הטהורה של רבי נתן לשמיים מתארים תלמידיו מהעיר ברסלב, שהיו סמוכים אליו כל העת, שכתבו באגרת כל סדר הסתלקותו ושלחוה לאנשי טשהערין.

הנה חלק מדבריהם: "ובמוצאי שבת קודש פרשת מקץ נכנס לסעודה שלישית, ואמר תורה על פרשת מקץ. ובסוף התורה אמר פירוש על משנה 'עשה לך רב וקנה לך חבר', ואמר כך: "צריכים להתקרב לרבי, ואם אין רבי, מתחברים אל הקולמוס" (כלומר תתחבר לספרי רבי נחמן).

"אחר כך בא אליו ר' מאיר יהודה, ואמר לו בזה הלשון: אפילו שהאדם הוא בעל עבירה הכי גרוע, העיקר שיחזיק עצמו ברבי נחמן. בוודאי יעשה תשובה ויהיה לו תיקון"

"אור ליום ו' ערב שבת קודש קראנו לפניו ב' מעשיות מרבי נחמן מעשה א' ומעשה ב'.  כשגמרו לקרוא לפניו את המעשה הב', והגיעו לתיבות "נלכה ונסעה ושבו לביתם", הוא ביקש מתלמידיו שיחזרו עליהם כמה פעמים. ואחר כך אמר: "עתה העת שאשוב הביתה".

"אחר כך אמר לרבי נחמן מטולטשין פסוק זה: 'לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו' (בראשית פרק מ"א פסוק נ"ה)–  העיקר הוא התקשרות לצדיקים".

יש לציין כי לפלא הוא, שההלכה האחרונה שכתב רבי נתן הייתה דווקא בעניין זה להשקות בית השלחין, שדה יבש, כי זו הייתה עיקר פעולתו של רבי נתן כפי אשר צווה ע"י רבי נחמן להשקות אילנות יבשים, דהיינו נשמות חלושות שזקוקות לחיזוק ותמיכה (בשם הרב החסיד רבי יעקב מאיר שכטר).

משנת משקין בית השלחין (מסכת מועד קטן ב' א') דנה בעבודות המותרות והאסורות בימי חול המועד. זה היה הדבר האחרון שכתב רבי נתן. הוא היה חלש מאד ונשארו לו פחות מארבעים ושמונה שעות לחיות. הוא התבטא על הצורך באמונת חכמים ואיך שתמיד ניתן להיעזר בהם אם רק משתדלים להתדבק בהם ובתורותיהם.

במה צריך להאמין? ביכולת של הצדיקים הגדולים לחבר אותנו אל החיות של השם יתברך, לפתוח לנו את המעיינות של השם, מעיינות של חיים ואהבה וטובה גם למי שיבש לגמרי.

איפה מוצאים את החיות הזו? בספרים שלהם.

רבי נתן בדבריו האחרונים, התייחס גם לעובדה שהוא עוזב את העולם ביום פטירת עזרא הסופר וביום האבל על תרגום התורה ליוונית, וכך אמר: "כשעזרא הסופר הולך לו, ו"טרף פסול" (ספרי כפירה) מתגברים, כמו שיש היום לאלפים ולרבבות "טרף פסול", אך אני מקווה שדף אחד מספרי רבי נחמן יהיה תיקון לכל. ובכן מצווה אני עליכם שעיקר עסקיכם יהיה להדפיס את הספרים, שיתקיימו "יפוצו מעיינותיך חוצה" (משלי פרק ה' פסוק ט"ז) ותהיו חזקים בממון, ברצון ובטרחא" ("באש ובמים" חלק ט' פרק מ"ח).

היום, ביום פטירת התלמיד הגדול, נפתחת הזדמנות חדשה להתחזק וללמוד בספריו הקדושים. הנה תיאור קצר של החשובים שבהם:

ליקוטי תפילות

"בית ספר" להתבודדות ולשיחה אישית בין האדם לבין קונו.

לקט תפילות חדשות בשפה המדוברת, שחיבר רבי נתן בפקודת רבו, המבוססות על התורות שבליקוטי מוהר"ן. ספר מלא חיים, ש"עונה" כשפותחים אותו. במקום בו מאכזבת כל דרך אחרת לצאת מסבך הבעיות והקשיים – פותח "ליקוטי תפילות" שערים חדשים. "כל תפילה, כל תחינה, כל בקשה המוכרחת לכל איש ואיש, אשר יודע את נגעי לבבו ומכאוביו, הכל כאשר לכל ימצא בתוך התפילות והבקשות הללו". "ומי שיהיה רגיל בתפילות אלו באמת ובתמימות", כותב רבי נתן בהקדמה ל"ליקוטי תפילות", "בוודאי יזכה לחיי עולם".

וכך כותב בעניין זה הרב שכטר: "מי שמע כזאת, מי ראה פלא כזה: אלפי אנשים אחרי הסתלקות רבי נתן, כל אחד רואה ומרגיש איך שמה שעובר עליו מונח ב"ליקוטי תפילות" ושייך לתיקון נפשו" ("אוסף מכתבים" חלק א' מכתב י"ט).

ליקוטי הלכות

יצירת מופת בת שמונה כרכים, הסוקרת בשיטתיות כל חוק מחוקי התורה לפי הסדר של השולחן ערוך. בהתייחסו לעיקרון יסודי מליקוטי מוהר"ן, אותו הוא מנתח בבהירות, שוזר רבי נתן בפנינו את הנסתר והנגלה שבהלכה, המופלא והפשוט. את הצד המיסטי מחד וההלכתי מאידך, ונושא אותנו מעלה מעלה לעבר הנקודה הנשגבה, שבה הגשמי והרוחני שבתורה נפגשים. הקורא שיצא למסע זה בכנות, וחוזר בסופו למציאות המוכרת לו, מופתע לגלות בעיניים חדשות את מה שנחשב בעיניו למוכר וידוע. הוא מגלה עד כמה מלהיבים, מעוררי רטט והתרגשות, הם הדברים שנראו פעם בעיניו שוממים ויבשים. הוא מרגיש שייך, נוגע בדבר. את זה רצה רבי נתן להשיג.

עלים לתרופה

"עלים" אלו הם מאות מכתבים מרגשים, שכתב רבי נתן לבנו יצחק (הקבור בצפת ליד רבי יוסף קארו, בעל ה"שולחן ערוך") ולכמה מתלמידיו. המיוחד בספר זה הוא הסגנון הישיר והאישי הנוגע ללב. בין חסידי ברסלב מכונה ספר זה "תורה שבעל פה" של החסידות ורבי נתן עצמו מצביע על חשיבות מכתביו לרבים ועל נחיצות הלימוד בהם: "כי אגרות שלנו הם רפואות יקרות, כי כולם נובעים ממעין היוצא מבית ה', אשר כל פריו למאכל ועלהו לתרופה" ("עלים לתרופה" מכתב צ').