פורים? זה מכתב מהשם יתברך
(מתוך הספר "למעלה מן הזמן")
בשביל להתכונן לקראת משהו חשוב שהולך לקרות צריך לדעת מה בדיוק הולך לקרות.
עכשיו אנחנו בגלות פורים זה טעימה מהאור של הגאולה.
מה קורה בגלות ומה יקרה בגאולה?
הצרה הכי גדולה של הגלות היא ההסתרה:
כותב רבי נחמן בלקוטי מוהר"ן (נ"ו סעיף ג'). "כי יש שני מיני הסתרות. וכשהשם יתברך נסתר בהסתרה אחת, גם כן קשה מאד למצאו, אך אף על פי כן, כשהוא נסתר בהסתרה אחת, אפשר להתייגע ולחתור, עד שימצא אותו יתברך, מאחר שיודע שהשם יתברך נסתר ממנו. אבל כשהשם יתברך נסתר בהסתרה בתוך הסתרה, דהיינו שההסתרה בעצמה נסתרת ממנו… שאינו יודע כלל שהשם יתברך נסתר ממנו. אזי אי אפשר למצוא אותו כלל, מאחר שאינו יודע כלל מהשם יתברך, וזה בחינת "ואנכי הסתר אסתיר" (דברים ל"א) דהיינו שאסתיר ההסתרה, שלא ידעו כלל שהשם יתברך נסתר…
אבל באמת אפילו בכל ההסתרות, ואפילו בהסתרה שבתוך הסתרה, בוודאי גם שם "מלובש" השם יתברך, כי בודאי אין שום דבר שלא יהיה בו חיות השם יתברך, כי בלעדי חיותו לא היה לו קיום כלל…"
מה גורמת ההסתרה?
"נפילת הדעת", מאבדים את ההשקפה הנכונה על החיים ומתחילים לחשוב כמו גויים, וזה מביא צער ויסורים.
"וְזֶה עִקַּר צַעַר שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בַּגָּלוּת, הַכּל הוּא מֵחֲמַת שֶׁנָּפְלוּ מֵהַדַּעַת וְתוֹלִין הַכּל בַּטֶּבַע וּבְמִקְרִים וּבְמַזָּל, וּמֵחֲמַת זֶה יֵשׁ לָהֶם צַעַר וְיִסּוּרִין כַּנַּ"ל, וְזֶה בָּא לָהֶם מֵחֲמַת שֶׁהֵם שְׁרוּיִין בֵּין הָעַכּוּ"ם וְלָמְדוּ מֵהֶם, מֵחֲמַת שֶׁרוֹאִין שְׁעָתָם מַצְלַחַת מְאד, וְיִשְׂרָאֵל נִבְזִים וּשְׁפָלִים, עַל כֵּן הֵם לוֹמְדִים מֵהֶם וְתוֹלִין הַכּל בְּטֶבַע וּמִקְרֶה, וּמַחֲמַת זֶה בְּעַצְמוֹ יֵשׁ לָהֶם יִסּוּרִים" (ליקוטי מוהר"ן ר"ן)
ומה האמת?
"וּבֶאֱמֶת יִשְׂרָאֵל הֵם לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע".
אבל כשלא מרגישים את זה, הטבע שולט יותר והשונאים שולטים בנו יותר.
מה שאנחנו מרגישים בזמן הגלות זה ריחוק מהשם יתברך, מחסדו, מאהבתו. מרגישים לבד גם בין חברים ואפילו בתוך המשפחה. אחת הקללות של הגלות זה: "אויבי איש אנשי ביתו". כמו שהמן מסביר לאחשוורוש: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים".
ומה שהמן רצה לעשות וכל ההמנים לפניו ואחריו, זה לחזק בנו את ההרגשות הרעות האלה עד שנתייאש מהיהדות, עד שנתייאש חס ושלום מהגאולה ולא יהיה לנו יותר אמונה בתורה ובמצוות. ואז הוא יוכל להשמיד אותנו גם פיזית, "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד". זה מה שהמן רצה זה מה שהנאצים רצו וזה מה שרוצים כל שונאי ישראל ברגע זה.
המן עמלק זה שיא ההסתרה. וכל העניין של פורים זה גילוי ההסתרה. מגילת אסתר. גילוי ההסתרה.
בגלוי – שם השם לא מופיע בכלל במגילה. לא כמו בתורה שכתוב שהשם עשה כך וכך. נראה כאילו הכל טבעי.
בנסתר – מי שמנהל את כל הסיפור זה רק השם יתברך. גם ברגעים הכי קשים "יבוא המלך והמן היום".
בפורים הנסתר הופך לנגלה. נכנס יין יצא סוד. הסודות מתגלים. ונהפוך הוא. מתגלה שאין בכלל טבע והכל מונהג רק על ידי רצון השם ואז מתחזקים באמונה ומקבלים מחדש את התורה ("קיימו וקיבלו" שחז"ל אומרים שקיבלו מחדש את התורה) ואז גם המציאות מתהפכת ושונאי ישראל נופלים. "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם".
הגילוי הזה – שגם הטבע מושגח ומונהג, שאין שום מקרה וטבע ומזל – זה מה שיקרה בגאולה. בפורים זה גם קורה. וזה הנס הכי גדול.
רבי נתן שואל (ליקוטי הלכות – הלכות תשעה באב ותעניות ד' ב'): "כי לכאורה קשה – מה קול הרעש הזה, שהפליאו רבותינו זכרונם לברכה בתוקף הנס של פורים, שהוא גדול מכל הניסים?… הלא בנס של פורים לא היה שום שנוי הטבע כמו שהיה בניסים של יציאת מצרים וקריעת ים-סוף שראו שידוד המערכות ושינוי הטבע…
אך נסים נגלים כאלה שהם שינוי הטבע אינם יכולים להיות כי אם לפי שעה… באותו העת ששימש הנס, אבל אחר-כך הקדוש ברוך הוא מנהיג עולמו בחסד ומסתיר את עצמו בתוך הטבע.
…אבל בנס של פורים לא היה שום שנוי הטבע ואף על פי כן ראינו על ידי זה עוצם נפלאות השגחתו יתברך עלינו בכל עת, אפילו בעת תוקף ההסתרה מאד… ועל כן זה הנס של פורים גדול מכל הניסים, כי על ידי זה רואים עוצם השגחתו יתברך תמיד, ובודאי כל מה שנעשה עימנו גם עתה בדורות הללו – הכל לטובתנו, ואף על פי כן צריכין להאמין שבודאי הכל לטובה… אף על פי שאין רואים שום שנוי בטבע, אף על פי כן השם יתברך מסתיר את עצמו בכל הצרות והמניעות והיסורים בדרכים נפלאים לטובתנו, לחיותנו כיום הזה, עד אשר תצמח קרן ישראל ויבוא משיח צדקנו, ואז נבין ונראה כל מה שסיבב השם יתברך עמנו בנפלאותיו – לטובתנו. אפילו בתוקף מרירות הגלות" (כמו שאנו רואים כשקוראים את המגילה, איך כל הפרטים, גם אלו של צער וספק, מצטרפים, בסופו של דבר, לספור של ישועה).
וכן הוא מוסיף ומבאר (לקוטי הלכות אורח-חיים פורים הלכה ב' סעיף ח') "ועל כן פורים מותר בעשיית מלאכה, ואין בו שם קדושת יום טוב כלל. כי פורים הוא בחינת הארת הקדושה הגבוה מאד מאד – שמגודל עוצם הקדושה אין רואין שם שום קדושה…
כי כל הימים טובים, שהם בחינת "ימי טוב", יש בהם כמה וכמה קדושות, שמקדשין הימים טובים על ידי קדוש ו(פרישה) מעשיית מלאכה וכיוצא בזה… על כן צריכין לנהוג בהם כמה קדושות, כדי להמשיך ולהגביר ה"ימי-טוב" ולהכניע ה"ימי-רע", ואם עושין חס ושלום איזה מלאכה של חול ביום-טוב אזי יכולים להתגבר ה"ימי-רע" שיניקתן ממלאכות של חול כידוע. על כן אסורים בעשיית מלאכה. אבל בפורים, שנכנע ונתבטל שורש הרע לגמרי ונתגלה אור הגנוז, "אור האהבה שבדעת", שהוא למעלה מהימים והמידות, על כן אין צריכין שום (פעולה של) קדושה, להכניע ה"ימי-רע" שלא ישלטו חס ושלום, כי אין להם שום שליטה אז (בפורים) ועל כן אפילו אם עושין מלאכות של חול, אין להרע שום שליטה ואחיזה בהם כלל, כי אז נכנע ונתבטל הרע לגמרי בשרשו …כי אז נתגלה אור "האהבה שבדעת", שהוא למעלה מהזמן, למעלה מהימים והמדות, למעלה מכל הקדושות".
אהבה שבדעת זו האהבה שהשם אוהב אותנו שלא תלויה בשום דבר. לא במעשים ולא במידות. היא קיימת תמיד בכל העוצמה.