משלוח חינם בקנייה מעל 300 ש"ח!

לוגו אור פנימי

שלום הרב.

אני עושה שירות לאומי עם נוער בסיכון, בערך בגיל שלי אבל יש כאלה שגם קטנים ממני בכמה שנים. אני הדתייה היחידה בצוות, והיחידה ששומרת נגיעה.

אני חייבת להגיד שלפני שנכנסתי לשם היה לי ברור ששמירת נגיעה זה גבול שברור לי ואין מצב בעולם שאני שוברת אותו, ולאט לאט עם הזמן זה פשוט נשחק לי ואני לא מבינה למה אני ממשיכה לשמור.

הקשר שלי עם החניכים הולך ומתחזק ואני פשוט מרגישה שזה לא קשור, הם באים להביא לי כיף- ואני מייבשת אותם, אחרי שלא ראו אותי הרבה זמן באים לחבק- ואני מייבשת, היו כמה סיטואציות רגישות שפשוט הרגיש לי שהייתי חייבת לתת לנער חיבוק(ולא נתתי), וזה מרגיש לי מוזר כי יש בנינו קשר כל כך טוב ועמוק, אז בחייאת, הכיף/החיבוק זה מה שאסור? זאת עבודה שהיא ממש רגשית והמגע לפעמים כל כך חשוב (אני רואה את זה בקשרים של הנערים עם מדריכים אחרים – שיש דברים שרק חיבוק יכול לעזור והוא עושה משהו ששום מילה לא תצליח לעשות), וכרגע אני בעמדה שאני פשוט שומרת נגיעה כי ככה התחלתי ואני 'דוסית' ולא מתאים פתאום לשנות את זה, אבל אשמח ממש לחיזוק בעניין, או בכלל להבין אם זה נכון מה שאני עושה ואם יש ערך בכלל לשמירת נגיעה הזאת ולמה זה כל כך חשוב…

 

שלום רב,

אין ספק שההתמודדות שלך לא קלה ולא פשוטה, לעמוד עם האמונה שלך מול מי שלא זכה להכיר ולדעת על תורה ומצוות.

אם נסתכל על המצב שאת מתארת בעיניים רגילות, במחשבה פשוטה של אדם רגיל, אפשר היה בהחלט להבין את הצורך במגע כדי לבטא קשר וחיבה, תמיכה ועידוד. גם מבחינתך וגם מבחינתם.

כביכול, זה באמת נראה מוזר לא לתת חיבוק ולייבש את מי שאת כל כך מתמסרת לחיזוק שלו. זה גם מאד לא נעים להיות מוזר ושונה ולא מובן. לא נעים, מבזה ואפילו לכאורה טיפשי.

לכאורה, הכי קל ומתבקש היה באמת לוותר על זה ולעשות את מה שהלב מצדיק וגם השכל וגם החברה.

ובכל אופן, מי שנתן לנו תורה רואה דברים שאנחנו לא רואים. ובמבט של תורה איסור נגיעה הוא דבר חמור.

התורה יודעת היטב שיש קשרים רגשיים של תמיכה נפשית שבאים לידי ביטוי במגע ואינם חייבים להיות קשורים למשיכה גופנית בין המינים.

אבל התורה גם יודעת היטב, הרבה יותר עמוק ממה שאנחנו תופשים, את הכוח האדיר שיש למשיכה גופנית בין המינים וכמה מהר הוא מתעורר.

לפני משיכה פיזית תמיד מקדימה משיכה ועניין רגשי, נפשי. גם אם לא התכוונו לזה בכלל, מטבע הדברים כל מגע פיזי, בפרט כזה שמשקף קשר רגשי ונפשי, יש לו סיכוי גבוה מאד לעורר משיכה גופנית. כמעט בלתי נמנע.

האם אנחנו נדע איפה בדיוק נגמרת המשיכה הרגשית והנפשית ואיפה בדיוק מתעוררת המשיכה הפיזית? התורה אומרת שלא נדע.

וגם אם במקרה מסוים לא יתפתח שום דבר גופני, עצם ההרגל למגע יאפשר בלי ספק להיחשף לסיכון גבוה מאד של הסתבכות גופנית עם אחרים.

ואני אישית מכיר מקרים רבים שסמכו על עצמם ש"לי זה לא יקרה" ו"מה פתאום" ו"מה הקשר" ואחרי שהתירו לעצמם נגיעה תמימה לא ידעו איך זה בדיוק קרה, ונסחפו למשיכה גופנית, להתאהבות (גם בגילים מאד צעירים) ולאובדן שליטה שהוביל למגעים אסורים, מסתכלים ואסורים.

לכן העניין הזה של שמירת נגיעה כל כך מהותי ומקודש. אפילו בין בני זוג שכבר החליטו להינשא! ואפילו בבני זוג נשואים בזמן נידה.

וכל זה גם מאפשר לנו ללמוד לפתח תמיכה רגשית שאיננה תלוית מגע, והיא עמוקה ואיכותית הרבה יותר.

 

ובמקום שאת עומדת, דווקא גילוי הנאמנות שלך לתורה ולנותן התורה, יכולים לעורר גם אחרים למחשבה על תכלית החיים, על אסור ומותר, ולהיות קידוש השם גדול.

ארז משה דורון.

שיתוף באימייל
שיתוף בווצאפ

יש לכם דעה או תגובה על המאמר?
נשמח לשמוע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעורים קרובים

כנס ברסלב

מעוניינים להזמין שיעור אצלכם בבית?

מלאו את הפרטים הבאים ונחזור אליכם לתיאום שיעור בהקדם

סוג הקהל