עקרונות ברסלב (כפי שנוסחו על ידי כמה מחשובי משפיעי ברסלב בדורנו)

1. יסוד אמונתנו הוא: "שכל מה שאנו עושים, הן בתפילה והן הלימוד הוא כדי שיתגלה מלכותו יתברך" (ליקוטי מוהר"ן ע"ז). ומגמתנו – "להתקרב להשם יתברך" ולדעת את תורתו הקדושה ו"להתקרב לצדיקים המקרבין אותו להשם יתברך" (ליקוטי מוהר"ן כ"ה סעיף ה').

2. כדי לזכות לעבודת ה' באמת, לימד רבינו ז"ל כי "העיקר והיסוד שהכל תלוי בו – לקשר עצמו להצדיק שבדור, ולקבל דבריו, על כל אשר יאמר כי הוא זה, דבר קטן ודבר גדול, ולבלי לנטות חס ושלום, מדבריו, ימין ושמאל" (ליקוטי מוהר"ן קכ"ג).

"וכבר מונח כלל בידינו, אשר כעת הוא הצדיק שבדור, אדוננו מורינו ורבינו [רבי נחמן מברסלב], זכר צדיק לברכה" (עלים לתרופה, מכתבי הרב נחמן מטולטשין מכתב א'). "שתהילה לא-ל אנו מאמינים בהשם יתברך ובמשה עבדו ובצדיקי אמת שבכל דור, ובפרט בהצדיק האמת שמאיר בדור הזה עד עולם" (עלים לתרופה מכתב של"ט).

3. יסוד האמונה בצדיק היא, שמכח עבודתו העצומה בקודש זכה ש"כל מעשיו אינו על פי פשוטו ויש בהם רזין" (על פי ליקוטי מוהר"ן מ"ב), כלומר שבכל מחשבה דיבור ומעשה שלו הוא עובד את ה', בתכלית השלמות ובהשגה יתירה, ובו ובקיום עצותיו דווקא תלוי תיקון כל נשמות ישראל.

4. מושג הצדיק בדורנו האמור בכל ספריו הקדושים וספרי תלמידיו בכל לשון שהוא כגון "צדיק האמת", "חכם הדור", "הצדיקים האמיתיים" וכו' (בין בלשון יחיד בין בלשון רבים), מתייחס בחסידות ברסלב אל רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זכותו יגן עלינו בלבד (וכמובא בסעיף 2). וכל תלמידיו והדוברים בשמו אינם אלא כבאים לבאר את דבריו ולפרסם את שמו. איש בעולם, גדול ככל שיהיה, לא יוכל לעולם למלא את מקומו, בשום צורה ובחינה שהיא, וכן מבואר בלשון הרב החסיד רבי יצחק ברייטער הי"ד (חלוקי הנחל סעיף י"ט) "אין להאדם להשתדל להיעשות זה הצדיק, ואין לו לחשוב כי כל מי שרוצה ליטול את הכתר הזה נוטל, כי זהו ענין של "מפורסם של שקר" שהובא בליקוטי מוהר"ן".

5. ממילא מובן, שכל תלמידיו וההולכים בדרכיו של רבינו ז"ל, מסתייגים ואינם מקבלים כל שיטה וסגנון של גינוני אדמורו"ת ונטילת כבוד ושררה עם כל המשתמע מכך ואפילו לא על מנת לקרב נפשות לדרך רבינו ז"ל בנימוק שכך הוא דרך וצורך הדור, או כל נימוק אחר.

6. דעתו של רבינו ז"ל אודות כל דבר וענין נמצאת אך ורק בספריו הקדושים וספרי רבי נתן תלמידו, ורצון רבינו ז"ל הוא, שכל אחד מתלמידיו וההולכים בדרכיו, יתאמץ ויתייגע להבין את דבריו לאשורם באופן מדויק וברור רק מתוך כתביו, בלי להוסיף או לגרוע, והכל כדי להגיע לעובדה ולמעשה. וכל המבארים האמיתיים את דברי רבינו ז"ל ורבי נתן תלמידו – הלכו בדרך זו. וגם ה"תורה שבעל פה" המוכרחת לקבלת עניינו ז"ל, שהם הדיבורים, הסיפורים וההנהגות, שנמסרו מדור לדור על ידי גדולי אנ"ש כולם סבבו סביב קוטב זה, לעורר ולזרז את כל המצייתים לדרכו הקדושה להתמיד ולהתייגע בספריו ז"ל בלימוד על מנת לקיים, ולספר כיצד קיימו אנ"ש בכל הדורות בעצמם דבריו הקדושים הלכה למעשה.

7. מקובל ומוסכם על כולנו, באופן הברור והמוצהר ביותר, שרצון רבינו ז"ל הוא שנציית באופן גמור ומוחלט להלכה לפרטי פרטיה, ולכן כל הבנה בדבריו הקדושים הסותרת חלילה את דברי ההלכה, ולו בדבר קטן, אינה אלא טעות ודמיון שווא. ודבר יסודי זה צריך לדעת, לפרסם ולהודיע לכל.

8. עיקר ענינו של רבינו ז"ל ותורף דבריו בכל דבר וענין הוא תורת ההתחזקות: כי "יש בני אדם, שמונחים במדרגה התחתונה מאד, עד שהיו מיאשין את עצמן לגמרי, חס ושלום, ונדמה להם שהם רחוקים מאד מהשם יתברך, וכבר אבד נצחם ותוחלתם מה', צריך הצדיק שיהיה לו כח לעוררם ולהקיצם שלא יהיו מיאשין עצמן בשום אופן בעולם, יהיה איך שיהיה, ולהראות להם ולהאיר בהם, כי עדיין ה' עימם ואצלם וקרוב להם. ואפילו בתוך הארץ ממש, אפילו אם נפל לשאול תחתיות חס ושלום, אעפי"כ שם דייקא נמצא כבודו יתברך, כי מלוא כל הארץ כבודו" (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה ז' סעיף ז'). "ועיקר שעשועיו יתברך ועיקר קיום העולם הוא ע"י בחינת השגת התלמיד שהוא בחינת מלא כל הארץ כבודו שמודיע ומגלה אלוקותו יתברך לכל שוכני עפר המונחים למטה מאד" (ליקוטי הלכות חו"מ שותפים בקרקע ה' סעיף ח'). "והכלל והעיקר הוא התחזקות, לחזק עצמו תמיד, אף אם הוא כמו שהוא, להאמין באמונה שלמה שאין שום ירידה בעולם, כי בכל מקום יכולין למצוא את השם יתברך (ליקוטי הלכות חו"מ אונאה ג' א'). ודרך זו תוביל את האדם לתקן את עצמו ולעבוד את בוראו כראוי.

9. אנשי רבינו ז"ל משתדלים לעסוק בלימוד ספריו הקדושים, בקיום עצותיו והפצת ספריו ודעתו הקדושה, ובזה במיוחד מתבטאת התקשרותם לרבינו. זאת כמובן מתוך מטרה ברורה להביא לידי לימוד וקיום כראוי ובשלמות של כל דברי תורת משה שבכתב ובעל פה המסורה לנו מדור לדור, והעיקר המייחד את שיטת רבינו ז"ל בפעולות מעשיות היא הוראתו לקיים בכל יום שעה התבודדות, ללמוד בכל יום הלכה פסוקה, ללמוד בספריו הקדושים ולהתקבץ בראש השנה לציונו הקדוש בעיר אומן (עיין "נתיב צדיק" מכתב מ"א, "שיח שרפי קודש" חלק א' קס"ח).