מאמרים

רבי נתן כותב: "וכמו כן הוא בכל אדם ובכל זמן, שעיקר החינוך לעבודת הבורא הוא על ידי בחינה זאת, בחינת תודה והודאה, שהיא בחינת חנוכה.

מי שמבחין ב"פך השמן הקטן" בנשמתו, מי שמוכן להדליק נר קטן בחושך למרות שלא נראה שיעשה הרבה, מי שיודע ש"קצת זה גם טוב", הוא גם

אותה נקודה קדושה ופנימית שיש בכל יהודי, קטנה ונעלמת ככל שתהיה קרויה בפי רבי נחמן "אהבה שבדעת" והוא מבאר (ליקוטי מוהר"ן ל"ג אות ה'): "יש

אנשי דור המבול – בעלי דעת רחבה היו, ובקיאים גדולים בכל החכמות. כיצד, אם כן, הרשיעו וחטאו כל כך עד שגזר ה' כליה גמורה על

המקום בו נצטוינו להדליק את נרות החנוכה, מרמז לנו על עוצמת האור המתגלה בהם: "מניחו (את הנר) למעלה משלושה טפחים (מעל הארץ, כשלושים ס"מ) ומצווה

כשהייתה אפלת החורבן ממשמשת ובאה, כמאתיים שנה לפני חורבן בית שני, אירע נס חנוכה. דווקא אז, בטרם ה"צלילה" הנוראה אל עומק החושך שעדיין אנו מתבוססים

הנה באו הימים בהם, אחד לאחד, מתנפצים וכלים כל אלילנו. כל שהיינו בוטחים בהם. חוסים בצילם. מערכות של ביטחון מדומה, של כלכלה, של חינוך, של

שמחות רבות ושונות בעולם, אפילו באותו ענין עצמו שונים השמחים ושונה שמחתם, וכדברי רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה ל"ג): "כי אצל סתם בני

כותב רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן תורה ס"ה סעיף א'): "דע, כי יש שדה, ושם גדלים אילנות ועשבים יפים ונאים מאד, וגודל יקר יופי השדה

בכדי לחוש את אותה שמחה עליונה של חג הסוכות, צריך ה"הכלי" אותו אנו מצווים כעת לבנות, דהיינו הסוכה, להיות שלם ומתוקן כראוי, כי אם אין

החורף בפתח, וכבר נזכרים בתחושה המתלווה להתכנסות הביתה, לישיבה מול התנור החם, בין הכתלים המגינים בפני הקור והרטיבות… זהו גם זמנם של יבולים רבים –

לפני הכל צריך לדעת עקרון יסודי מאד, שרבי נחמן גילה בעולם: בדרך אל הטוב אדם עשוי להתמודד עם קשת רחבה של מניעות ורגשות קשים ששוטפים