לכבוד הרב ארז שלום,
אשמח לקבל עצה ממך, עבורי ועבור חברותי הרווקות.
אני רווקה בת 43, ואף מוקפת חברות רווקות רבות בנות גילי, דתיות.
אני מתמודדת עם כאב גדול. ככל שהשנים חולפות הכאב גדל, ועימו העצבות.
מצפה לישועה, מתפללת. ועוד חודש עובר, ועוד חודש, ועוד חודש
ועוד שנה ועוד שנה ועוד פורים ועוד פסח ועוד סוכות לבד, בלי בעל ובלי ילדים. ואני נאבקת בייאוש, נאבקת בעצבות, מנסה בכל דרך לחזק את השמחה. אך זה הופך ליותר ויותר קשה. אני רוצה להתחתן, אני רוצה ילדים והשנים ממשיכות לעבור.
מהות החיים עבורי כאשה זה להינשא ולהביא ילדים לעולם.
עד מתי? מה אני אמורה לעשות שלא עשיתי
שלום רב,
אין ספק שהניסיון שאת עוברת הוא ניסיון גדול.
אין לנו עסק בנסתרות לדעת למה נגזר צער כזה על בנות ישראל, אבל עם כל עומק הצער אנחנו נדרשים להאמין ששום דבר לא קורה בחינם.
הצער, שבא לנקות אותנו מהלכלוך של החטאים שחטאנו, בגלגול זה ובגלגולים שעברו, מתחלק בצורות שונות. יש אחד שמחכה לזיווג שמתעכב. ויש אחר, שכבר נשוי, אבל המוות עדיף לו מרוב המרירות שהוא עובר בזוגיות שלו. אחד מצפה לילדים שלא באים, והאחר קצה נפשו בחייו עם מה שהוא עובר עם גידול וחינוך ילדיו. אחד נתון לבעיות בריאות מציקות וקשות והאחר מסובך בחובות וקשיי פרנסה.
כל אחד מקבל את מנת הצער שאבא שבשמיים יודע שהיא הכי מתאימה לו. כל אחד מקבל רק את מה שהוא יכול לעמוד בו. וכל אחד מקבל רק את מה שהוא יכול לגדול ממנו.
בכל אופן – מה עושים?
אנחנו צריכים להשתדל ולפעול. אבל לא מצופה מאיתנו להפעיל מאמץ כביר כדי להשיג מטרות, גם אם אלו מטרות קדושות וטובות.
דוד המלך אומר: "לא בגבורת הסוס יחפץ, לא בשוקי האיש ירצה" (תהילים פרק קמ"ז פסוק י'). אז מה הוא כן רוצה? "רוצה ה' את יראיו, את המייחלים לחסדו" (תהילים פרק קמ"ז פסוק י').
יש סיפורים על מאמצים כבירים ש"גרמו" לקדוש ברוך הוא להושיע. 40 יום אמירת כל תהילים בכותל. שש שעות רצופות התבודדות על נושא אחד. תרומות לצדקה של סכומים שמעבר ליכולת. יתכן שלפעמים נראה שזה מה שעובד, אבל השאלה היא: האם זהו רצון השם לפעול דווקא באופן כזה?
המחשבה שאפשר להשיג דברים רק על ידי הפעלת כוח – היא לא מדויקת ועלולה לייאש כשאדם חושב שזה מה שמצופה ממנו.
אז מה כן עושים? חיים את החיים שלנו במלואם כרצון השם. כפי שהם. כולל כל החסרונות. ובכלל זה ממשיכים לעשות השתדלות סבירה של לצאת לפגישות ולהתפלל. והשם יתברך בוודאי רואה ומייקר את המסירות העצומה וההקרבה של מי שממתין לזיווגו וממשיך לשמור על קדושתו וממשיך לשמור אמונים לקדושה ולקדוש ברוך הוא.
נכון, יש לנו ציפיות לגבי העתיד. אבל אנחנו לא צריכים להפנות את המבט רק אל העתיד ואנחנו לא צריכים לקבל כוח רק מהתקווה שמשאלותינו יתגשמו. תמיד, כאן ועכשיו, יש לנו הזדמנות לעשות טוב. אנחנו יכולים לחיות, ואפילו באמונה ובשמחה, גם את ההווה שהשם נתן לנו. זה מה שנדרש מאיתנו כיהודים וזה בעצמו מביא ברכה עצומה וישועות לחיים שלנו.
ולא רק לנו, גם לכל הנשמות והעולמות התלויים בנו. גם אם אנחנו לא רואים אותן ולא יודעים עליהן כלום. כבר עכשיו, ברגע זה, גם לפני שהכרת את בעלך וילדייך, את נותנת להם על ידי האמונה וההתחזקות שלך, כוח ותקווה, שגם הם יתחזקו, שגם הם יעמדו בניסיונות שעוברים עליהם. עד שתיפגשו, ברחמי השם עליכם. בקרוב ממש.
והשם יתברך הוא רב חסד ורוצה את הכי טוב, את כל הטובות שבכל העולמות, עבור כל נשמה מישראל, והוא יכול, רק בגלל שאנחנו בניו האהובים, להושיע את כל אחד מאיתנו בישועה שלמה וגמורה, בגוף ונפש וממון ובכל מה שהוא זקוק לו. והוא יכול להושיע באופן הכי מופלא ולא צפוי, הרבה הרבה יותר ממה שהאדם חלם וציפה. ומעשים שבכל יום הם שאנשים נושעים כהרף עין ובדרך פלא.
כי "אין מעצור לה' להושיע גם אותי בעת הזאת" (ליקוטי תפילות חלק שני, תפילה מ"ז).
ויהי רצון שתזכי בקרוב ממש לראות ישועת ה' בכל העניינים.
ארז משה דורון.
תגובה אחת
וואו כל פעם מחדש אני נפעמת מדיוק הכתיבה,אופן הצגת מענה לשאלה,תמיד התשובות לא משאירות את השואל במסכנות או בשאננות,תמיד התשובה מלאה אמונה ובטחון ומשאירה את השואל עומד על רגליו וילד עושה לקראת הישועה,ישר כח ענק.