"בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים, ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו" (דברים פרק ד' פסוק ל'). בראשי פרקים של תורה נפלאה (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה ע"ט) מגלה רבינו את המושג "נתקצר הזמן", כלומר שהזמן נהיה כביכול צר וקצר וצפוף ומעיק, כלומר מלא בדינים ובצרות חס ושלום "וכל הצרות והדינים ואחיזת הסטרא אחרא, הם רק בבחינת אחיזת הזמן", וזה מתרחש בפרט כאשר מתקרבים לקץ ואחרית הימים, שמתגברים הצרות והדינים, ופירוש "אחרית הימים" אינו רק שמתקרב זמן סוף העולם, אלא שהזמן עצמו משתנה ונהיה קצר ומצומצם. ואולי ניתן גם לחוש בזה כפי שאומרים האנשים היום שנדמה שהזמן חולף ועובר במהירות רבה יותר מאשר פעם.
ועם הקירבה לקץ הימים ולזמן הגאולה מתגבר בעולם גם קולו של עשיו הרשע, קול הסטרא אחרא, שהעולם מתמלא ביתר שאת ברעש ובקולות של תאוות ורדיפת החומר, הכבוד והשלטון, והרעש התמידי והתוקף הזה, נכנס על ידי הטכנולוגיה המערבית לכל בית ולכל מוח, ומסעיר ומפתה ומבלבל ומחליש ומטשטש, וכמו שרבינו כתב במקום אחר: "ועל כן נקראים ישראל עניה סוערה (ישעיה נ"ד) כי הם עכשיו תחת ממשלת עשיו איש שעיר בחינת רוח סערה" (ליקוטי מוהר"ן ח' ג'), ואין כוונתו של עשיו אלא אחת, חלילה, להחליש ולהשתיק ולהעלים חס ושלום, את הקול של הקדושה, קולו של השם יתברך.
אבל מבטיח לנו הכתוב, שדווקא באחרית הימים, מריבוי הצרות, חס ושלום, כאשר "צר לך ומצאוך כל הדברים האלה" אזי מה שמוטל עלינו ומה שנזכה בוודאי הוא ש"שבת עד ה' אלוקיך", שישראל יתעוררו מתרדמת הזמן והבליו וישובו אל ה' יתברך באמת, כפי אשר אכן רואות עינינו בחסדי ה', ואז נזכה גם לשמוע אל קול הקדושה, את קול ה' יתברך אבינו מלכנו אוהבנו, כמו שמסיים הפסוק "ושמעת בקולו".
ודווקא בימים הרי גורל אלה, נחשב ויקר בעיני השם יתברך מאוד, כל הרהור תשובה וכל מצווה ומעשה טוב, כל רגע של לימוד תורה ותפילה, כל צדקה, כל מחשבה של אמונה, ובפרט קיום המצוות התלויות בזמן כגון שמירת שבת וחגים וכל מועדי ישראל, שמכניעות ומבטלות את הזמן, ואת הצרות הבאות מאחיזת הזמן.