שאלה:
אני רואה שמדברים הרבה בברסלב על המושג "מפורסמים של שקר". ברור שכל העניין הזה לא מתחיל מהיום ותמיד היו נביאי שקר ומנהיגים לא ראויים וגורואים למיניהם שמתעטפים באיצטלא של רבנים.
ברור לי שהנושא הזה אחרי מי ללכת ובמי להאמין הוא קריטי, אבל איך אני אמור לדעת מי אמיתי ומי שקרן? כל אחד אומר שהאמת אצלו, על כל אחד מספרים ניסים ונפלאות, וגם אם יש התנגדות למישהו וביקורת אולי זה סתם לשון הרע שאסור לשמוע?
תשובה:
שלום רב,
שאלתך חשובה ובוערת. אקווה להשיב עליה בדייקנות ככל שניתן מתוך דברי רבינו הקדוש רבי נחמן בן פייגא.
לפני הכל חשוב לדעת, שיכולות רוחניות, רוח הקודש וידיעת ניסתרות, אינם ראייה לצדיקות.
זה שאומרים שיש למישהו רוח הקודש זה עוד לא אומר שבאמת יש לו. זה שמספרים שהוא רואה נסתרות ויודע תעלומות עדיין לא מוכיח שזו האמת.
וגם אם יש לו – מה זה מוכיח? ידיעות ויכולות על טבעיות יש גם לרשעים, מיסטיקנים וגורואים למיניהם. האם יכולתם הרוחנית מעידה על קדושה? ברור שלא. גם בלעם הרשע היה בעל יכולות רוחניות אדירות והתורה מעידה עליו: "יודע דעת עליון" (במדבר פרק כ"ד פסוק ט"ז), ואף על פי כן בוודאי איננו ראוי לשם "צדיק" בגלל יכולותיו.
כמו כן, יכולת הסברה מרשימה, כריזמה וקסם אישי, ידע נרחב בתורה ובפרט בתורת הסוד. חסידים רבים. מעריצים. סיפורי ניסים ונפלאות. מופתים וישועות. גם כל אלו אינם ראייה לצדיקות.
רבינו מדבר בהרחבה בליקוטי מוהר"ן תורה כ"ח על תלמידי חכמים שכוחם בא מן השדים ותורתם טמאה ומזיקה. ומציין בפירוש שיש להם ברק, יכולת רטורית גבוהה והם מקסימים ומרשימים, בדיוק כמו אלילי במה וידוענים למיניהם. אבל האם הברק החיצוני באמת מלמד על קדושה או על סמכות לייצג את הקדושה? ברור שלא.
כל אמרגן יודע שפרסום מאסיבי יכול להפוך אדם אנונימי לכוכב. כל פוליטיקאי יודע שעם תקשורת אפשר לסובב את הראש למיליוני בני אדם. אבל התורה לא מתרשמת ממספרים וכמויות, מכוכבי תקשורת ומסלברטיס. המנהיג הכי גדול שלנו ושל האנושות כולה היה מגמגם. לא הרטוריקה המרשימה עשתה אותו למה שהוא. בשביל להיות קדוש ולייצג את הקדושה צריך תכונות אחרות לגמרי.
אז איך מבדילים בין אנשי אמת לאנשי שקר?
אנשי אמת יעצימו את המעלות שלנו. אנשי שקר יעצימו את החסרונות שלנו.
אנשי אמת יגלו לנו את העוצמה והכוח שלנו. אנשי שקר יפתחו בנו את רגשות האשמה, הפחדים והחולשות.
אנשי אמת יודו בטעות. אנשי שקר יציגו את עצמם כמושלמים.
אנשי אמת ילמדו אותנו איך לבחון את המציאות ואיך לבחור בין טוב לרע. אנשי שקר לא ישאירו לנו לעולם מקום להתלבטות, לבירור, לבחירה ולהחלטה משלנו. הם ירצו תמיד לעשות את הכל במקומנו כדי להשאיר אותנו חלשים וקטנים ותלויים רק בהם.
וככלל כדאי לעשות הבחנה בסיסית.
3. האם הוא מחלק הנחיות והנהגות משל עצמו לכלל או לפרט (שזה נקרא "מנהיגות")? כך מלמד רבינו: "כי כל זמן שאין לאדם אמונה בשלמות שאין שלמות אחריו, בוודאי אין לו לקבל המלוכה וההנהגה. ואפילו מי שמאמין באיזה דבר שהוא מדרכי האמורי (תפישות עולם ואמונות של גויים), אף על פי שהוא מאמין בהשם יתברך, בוודאי אין לו לקבל המנהיגות" (ליקוטי מוהר"ן תורה י"ח סעיף ג').
ולמעשה, כל עוד אנחנו לא יודעים מי עומד לפנינו, צריך בוודאי לבחון: האם הכל מדוייק על פי התורה וההלכה או שיש חריגות ושינויים, קלים ככל שיהיו? ובנוסף, גם אם אין כל חריגה קלה מגדרי התורה וההלכה, כדאי תמיד לבחון: האם זה מתאים לי? האם זה קשור לחיים שלי? האם זה מביא לי תועלת וחיזוק מעשי בשמירת תורה ומצוות, באמונה בה' ובצדיקים, באמונה בעצמי? או להיפך?
ולגבי הערתך: "אולי זה סתם לשון הרע שאסור לשמוע", ההלכה אומרת שאם שמענו דבר רע על מישהו אמנם אסור לקבל את זה ולהאמין בוודאות שזה כך. אבל צריך בכל אופן לחשוש ולהישמר מאותו אדם, כי אולי מה שאומרים עליו זה נכון ("חפץ חיים" לשון הרע כלל ו' סעיף י').
ומטעות מסוג זה נגרם חורבן גדול לעם ישראל.
האבל הראשון שלנו כל שנה הוא צום גדליהו. גדליהו בן אחיקם נרצח על ידי ישמעאל בן נתניה, שנשלח על ידי מלך עמון. לגדליהו נודע שהאיש בא להרגו אך הוא סירב להאמין, כי לא רצה לקבל לשון הרע וקיבל את ישמעאל בכבוד גדול. וכשנהרג גדליהו כבתה גחלת ישראל האחרונה ששרדה אחר חורבן בית ראשון ושארית יהודה גלתה מהארץ ואלפים רבים מישראל נהרגו. וזה קרה בגלל שהוא לא חשש ולא ניזהר! העובדה שלא חשש שמא הדברים אמיתיים גרמה להרג רבים מישראל, וחז"ל מציינים שהמעשה שלו היה כל כך חמור עד שנחשב כאילו הוא עצמו הרג את אותם אנשים! (מסכת נידה דף ס"א: "מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן").
והשם הטוב יצילנו מאנשי השקר ויזכנו להתקרב לאנשי אמת.
ארז משה דורון.
© כל הזכויות שמורות לאור פנימי ברסלב 2022 | אפיון עיצוב ובנייה: Eti Bercovitch
