אפשר לבקש שוב ושוב, אפשר לנסות גם "לשכנע" את ה' לתת לנו את מה שאנחנו רוצים, אבל להתעקש – אסור וגם מסוכן. ההבדל בין בקשות חוזרות שמותרות וטובות לבין התעקשות, הוא שלהתעקש פירושו לבוא מתוך טענה, מתוך כעס, מתוך דרישה ותביעה והרגשה ש"מגיע לי" ולכן אני תובע לקבל את מה שאני רוצה כאן ועכשיו. מיד ובדיוק באופן שנראה לי.
צריך תמיד לקחת בחשבון שאולי זה לא מה שאני צריך בעצם, שאולי זה לא הזמן המתאים. אני ממשיך לבקש, אבל בהכנעה, בבקשת רחמים וחנינה, לא מתוך טענה, ותמיד מתוך ידיעה שאבא שבשמים יודע הכי טוב מה נכון ומה לא נכון לבן שלו, ולכן רבינו כותב (ליקוטי מוהר"ן תורה קצ"ו): "כי אסור לאדם לעמוד עצמו על שום דבר, היינו שאסור להתעקש בתפילתו שהקדוש ברוך הוא יעשה לו דווקא את בקשתו, כי זה הוא כמו לוקח דבר בחזקה, בגזלה. רק צריך להתפלל ולהתחנן לפני השם יתברך ברחמים ותחנונים, אם יתן השם יתברך יתן, ואם לאו לאו".
רבי נתן מסביר מה הכוונה בדחיקת שעה בתפילה וכותב ("ליקוטי הלכות נזיקין ה' סעיף ט"ו): "שהוא עיקש ורוצה להתעקש שימלא לו השם יתברך תיכף חפצו וכשאין לו מה שחפץ הוא אומר שאי אפשר בזה האופן לעבוד את השם יתברך".
לבקש "תן לי", זה טוב מאד, אבל לבקש "תן לי כאן ועכשיו, בזמן שאני רוצה ובדרך שאני רוצה, אחרת לא אוכל לעבוד אותך כראוי", זוהי גאווה ודחיקת שעה.
בסיס האמונה היהודית הוא שהשם יתברך משגיח עלינו בהשגחה פרטית, וכל מה שקורה לנו מכוון ממנו ממש לטובתנו ולתיקון נפשנו. גם לדברים שלא נעימים ולא רצויים לנו כמו חולי, קשיים בפרנסה, המתנה ארוכה לזיווג או לילדים או כל קושי אחר, יש משמעות וסיבה.
את האמונה הזאת צריך לבנות ולחזק, צריך ללמוד על זה ולדבר על זה ולבקש מהשם יתברך שיחזק אותנו בזה. וחיזוק האמונה הזאת היא המשימה הכי גדולה שלנו בחיים, בפרט בדור הזה. דברי רבינו עוסקים הרבה מאד בנושא הזה ובו ראה נושא מרכזי ועיקרי.
ביחד עם זה השם הטוב והרחמן נתן לנו אפשרות לפנות ולבקש ממנו כל מה שאנחנו רוצים. למרות שהקשיים הם לטובתנו, יש אפשרות שהפניה שלנו אליו לבקשת עזרה תשנה את המציאות. אם אני חולה חס ושלום, זה לטובתי. אבל יכול להיות שאם אני אתפלל אני אבריא וגם זה יהיה לטובתי, כי התפילה יצרה אפשרות שאני אקבל את התיקון שלי בדרך של בריאות ולא בדרך של חולי.
ואם לא קיבלתי את מה שרציתי? אני צריך לחזור ולהתחזק באמונה שלעת עתה עדיין התיקון שלי הוא להתמודד עם החולי.
וביחד עם זה אני יכול להמשיך ולבקש רפואה שלמה.
תפילה עם אמונה שהכל לטובה עוזרת לנו להתפלל בלי מתח וציפיה היסטרית למילוי בקשתנו. הוא ממתיקה את עוצמת היסורים כי יש להם תכלית, ומאפשרת לנו מצד אחד לא להתעקש יותר מידי ומצד שני לא להתייאש אלא להמשיך להתפלל. בתחנונים, בסבלנות, בהתמדה, מתוך הרגשת קרבת השם וחסדו גם אם לא קיבלתי עדיין את מה שרציתי.
וכשיש אמונה, לא נבהלים ממה שעובר עלינו ויש כוח לבקש. כך מתאר רבי נתן את כוחה של תפילה מתוך אמונה שהכל לטובה ("עלים לתרופה" מכתב ק"ה): "ומכל זה יוכל להבין רמזים לבל יבהלוהו רעיוניו מכל מה שעובר עליו, הן בפרנסה, הן בבריאות ושאר דברים. רק מכולם יזכור בהשם יתברך מכל מקום שהוא, איך שהוא. כי גם בשאול תחתיות יכולין להיות סמוך להשם יתברך ולזכור את עצמו בהשם יתברך בכל עת, בפרט על ידי השינויים וההרפתקאות שעוברים עליו, שכולם הם רק בשביל לרמז לו, כידוע לנו, כאשר כבר דיברנו בזה הרבה.
ואיך שהוא, תפילה וצעקה מועיל לכל דבר, אך קשה לצעוק ולהתפלל כי אם על ידי דרך הנ"ל, שאינם מתבהלים כל כך, רק יודעים שכך מנהיג השם יתברך העולם, וכך הוא הניסיון של כל אדם שבעולם, שיעבור עליו מה שיעבור בכל יום, והכל לפי האדם והזמן. זה – מנסין בעניות גדול וזה – בעשירות מופלג, וזה – בפרנסה כזאת וזה – בפרנסה כזאת. וכל השינויים שנעשין באדם ובזמן, בכל יום ובכל אדם, אשר עצמו מספר, כי אדם זה בזה היום לפי מעשיו ולפי נשמתו צריך להתנסות בעניין זה דייקא וזה בעניין אחר לגמרי, אבל הצד השווה שבכולם, שכולם מלאים דאגות ויגונות ויסורים בלי שיעור, וכולם אין להם במה להחיות ולנחם עצמן כי אם במה שחוטפין בכל יום איזה דבר שבקדושה, תורה ותפילה וצדקה וגמילות חסדים וכו', שעל ידי זה יצליחו לנצח. וחוץ מזה הכל הבל, אפילו אם היה לו כל העשירות והעולם הזה של כל בני העולם, מכל שכן שאין מי שיהיה לו העולם הזה, כאשר ידוע לנו כבר.
ובזה בטחנו, שסוף כל סוף יהיה אחריתנו לטובה גדולה, בעזרת השם יתברך, ואל יעזבנו ואל יטשנו בחסדו הגדול, יתברך שמו לנצח".
לעומת זאת – תפילה בלי אמונה שהכל לטובה הופכת לדחיקת השעה, לתפילה מתוך כעס, מלאה חוסר סבלנות וטרוניה כלפי השם שלא ממלא את רצוני, ולבסוף עלולה להוביל ליאוש והפסקת התפילות.
דחיקת השעה יכולה לבוא מתוך כמה סוגי מחשבות והרגשות:
אני לא יכול לסבול יותר. זה חייב להיפסק כאן ועכשיו.
מה שקורה לי הוא עוול לא מוצדק ויש לי טענות על העוול הזה.
אני אתפלל בכל הכוח עד שאני אשיג את מה שאני רוצה. הכל תלוי רק בי.
אני אתפלל שעות ארוכות רק על מה שמציק לי עד שאני אקבל את מה שאני רוצה.
רבינו אומר שלהפעיל לחץ בתפילה, שיהיה דווקא כמו שאני רוצה ולא בשום צורה אחרת, זה מסוכן ויכול לעורר בשמיים קטרוגים על האדם.
הדרך הנכונה היא: להאמין בטוב השם ובחסדו בכל מה שקורה לי וביחד עם זה להשתמש ברשות שהוא נתן לי לתאר ולפרט את הכאב ולפנות אליו ולבקש ברחמים ובתחנונים להיוושע מצרתי. אפילו שוב ושוב, אבל לא בכוח ובכעס.
דוגמה מרגשת מספר לנו רבי נתן בהקשר זה ("שיח שרפי קודש" חלק ג' סעיף קל"ג): "בעת הגזירה של לקיחת ילדי ישראל לצבא, שהייתה כידוע, גזרה קשה ואיומה מאד, רצה אשה אחת, שחטפו ממנה את בנה הקטן, לבית הכנסת, ופתחה את ארון הקודש ושאגה בקולי קולות בבכיות נוראות לפני ספרי התורה, ולרוב צערה ושאגתה נפלה מתה. ונעשה מזה רעש גדול. כשנודע הדבר לרבי נתן אמר: אילו הייתה פונה אלי הייתי מייעץ לה שתתחזק ותקבע בכל יום עת קבוע להתפלל לפניו יתברך שתצליח ותוכל להחזיר את בנה, והייתה מועלת בתפילתה לא רק להחזיר אותו, אלא היו חוזרים עוד כמה וכמה ילדים בזכות תפילתה". ונמצא שתפילה יום יומית קצרה מועילה יותר מתפילה עוצמתית בכל הכוחות ומכל עוצמת הרגש והכאב.
אי אפשר להבין את עוצמת הכאב של אמא שחטפו את בנה לעשרות שנים לצבא של גויים, אבל אפילו במצב של צער כל כך עמוק רבי נתן אומר שצריך להתחזק ולא להתפרק. וכך הוא הדבר לגבי כל צער שיש לאדם ולגבי כל ישועה שהוא זקוק לה, עמוקים ככל שיהיו הצער והחיסרון.
הגמרא אומרת שאפילו על דבר נשגב כמו הגאולה אסור להתעקש בתפילה ולדחוק את השעה. אחת מן השבועות שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל כשנגזרה עליהם גלות היא: "שלא ידחקו את הקץ" שפירש רש"י (מסכת כתובות דף קי"א): "שלא ירבו בתחנונים יותר מידי". ומפרש ה"ערבי נחל" (מובא בפירוש "ענף יוסף" באותו דף ב"עין יעקב"): "והטעם הזה, כי דבר הבא בעיתו ובזמנו כבר נתלבש הדבר תוך הטבע ואין מונע ואין שטן ופגע רע, לכן יבוא הדבר ההוא בנחת ולא בצער. מה שאין כן אם ידחקו את הקץ דהיינו שירבו בתפילה, אף כי "אל כביר ולא ימאס" ויבוא הגאולה קודם זמנו, יהיו הרבה מקטרגים ויהיה הדבר ההוא בהרבה צער ויסורין".
דבר שמגיע לפני זמנו, בגלל דחיקת השעה, מגיע בקושי ובצער, ומלווה בהפרעות וקטרוגים. ואילו דבר שמגיע זמנו בא בנחת ובנקל מתלבש בדרך הטבע, בדבר טבעי ופשוט, ומגיע בלי יסורים ובלי קטרוגים.
תגובה אחת
לא יאומן! בול מה שהייתי צריך לשמוע!
היום התפללתי על משהו בכוח רב כבר פעם שניה ובדמעות שליש וממש בקשתי כביכול בתחנונים שבורא עולם יקח ממני את הצער הזה ומה שררה בסוף התפילה הרגשתי שיש ח״ו דין בשמים ממש כמו בית דין של מעלה שדנים ח״ו וגם קיבלתי לכך רמז מן השמים ומהרתי לחזור בתשובה ולמדתי את הלקח אבל לא כל כך הבנתי מה הבעיה וכעת מתוך חיפוש בגוגל עלתה לי הכתבה הנפלאה הזו שהאירה את עיני! תבורכו!